ה"פ 56748-05-16

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא תוקפה של תניית בוררות בהסכם מותנה בהשעיה. ההסכם הנדון, שתבצעו היה מותנה בקבלת היתר בנייה, כלל תניית בוררות שקבעה כי כל המחלוקות הנובעות מההסכם יובאו בפני בורר. עם אי קיום תנאי ההשעיה, ביקשו הנתבעים להעביר את הדיון בתביעה על בסיס תניית הבוררות לבורר מוסכם, דבר שהתובעים התנגדו לו. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקיבל את בקשתם לעכב את ההליכים בבית המשפט ולהעביר את הדיון בתביעה העיקרית לבורר כאמור בהסכם. פסק הדין מתבסס על פרשנות תניית הבוררות, שלשיטתה צריכה להיות רחבה על מנת לכבד את כוונת הצדדים לברר סכסוכים באמצעות בוררות. השופט התייחס גם לפסקי דין קודמים שאישרו הפרדה של תניית בוררות מהוראות אחרות בהסכם, גם אם ההסכם עצמו בטל בשל אי קיום תנאי. יתר על כן, מאחר שההסכם כלל הוראות אופרטיביות שיבוצעו בתקופת הביניים, החליטה השופטת כי תניית הבוררות נותרה תקפה וישימה. כתוצאה מכך, הבקשה לסילוק התביעה נדחתה, ההליכים עוכבו והבקשה לצו מניעה זמני שימנע מהנתבעים כל דיספוזיציה חד צדדית בנכס. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.