תמ"ש 28179-12-20

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב הבעלות על כספים המוחזקים בחשבון בנק משותף על שם אדם שנפטר, המכונה המנוח, אחותו, המכונה הנתבעת, ואמם. התובעת, שהיא אלמנתו של המנוח, טוענת כי הכסף בחשבון המשותף היה מתנה מאמם ולכן שייך לבעלי החשבון באופן שווה. מנגד, הנתבעת טוענת כי הכסף אינו מתנה אלא כספי נאמנות השייכים לאמם ולאחיה המנוח. הכרעת הדין, לטובת הנאשם, מבוססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, עדותה של האם מבהירה כי הכספים בחשבון שייכים לה בלבד, שכן היא העבירה את כספיה מחשבונה הפרטי לחשבון על שם ילדיה מטעמי נוחות, עקב נישואיה מחדש. קביעה זו נתמכת בכך שהכספים בחשבון המשותף מקורם בחשבונה הקודם של האם, והנתבע והמנוח לא ביצעו הפקדות משלהם. שנית, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שהאם התכוונה לתת את הכסף במתנה. האם עצמה הכחישה שנתנה מתנה, וטענת התובעת כי מתנה הוזכרה בצוואת האם אינה נתמכת וסותרת את גרסת הנתבע. זאת ועוד, חתימת התובעת על מסמכים להסרת שמו של המנוח מהחשבון לאחר פטירתו מעידה על הבנתה כי לא לה ולא למנוח היו זכויות כלשהן בכספים. פעולה זו לא נעשתה בקלות ראש, ובית המשפט מכיר בכך שקשה לקבל את טענתו של אדם בוגר שאינו מבין את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם. בנוסף, טענת התובעת כי האם הסתירה כספים מבן זוגה תומכת בטענת הנתבע כי הכסף הופקד בידיהם להגנה, דבר המצביע על היעדר כוונת מתנה. בסיכומו של דבר, הנתבע הצליח להפריך את חזקת הבעלות השווה בחשבונות משותפים, והתובע לא עמד בנטל להוכיח מתנה. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי הכסף בחשבון המשותף שייך לאם בלבד ומורה לתובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד בגין כל עיכוב בתשלומים ממועד פסק הדין. צו העיקול הזמני על הכספים מוסר, והתיק נדחה. פסק דין זה ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.