ע"א 7937/99

תקציר

הפרשה סובבת סביב חברה שהעמידה הלוואות לבעלי השליטה והמנהלים שלה, האחים קצ'טן. ההלוואות ניתנו ללא ריבית והיו אמורות להיות מוחזרות צמודות למדד. החברה לא כללה עסקאות אלה בדוחות מס ערך מוסף (מע"מ), בהתחשב בחלוקת דיבידנד. עם זאת, מנהל מע"מ בתל אביב קבע כי מדובר בעסקאות אשראי החייבות במע"מ, והחברה חויבה בהתאם. החברה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי יש לראות במשיכות כהטבות לבעלי המניות ולא כהלוואות, אך הערעור נדחה. החברה הביאה את המקרה לבית משפט גבוה יותר. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם ההלוואות שניתנו לאחים קצ'טאן היוו "עסקה" כהגדרתה בחוק מס ערך מוסף. החברה המערערת טענה כי ההלוואות לא ניתנו "במהלך עסקים" אלא היו הטבה פרטית או דיבידנד קונסטרוקטיבי, ולכן אינן חייבות במע"מ. מנגד, מנהל מע"מ סבר כי יש לראות בהלוואות, בהתחשב במערכת היחסים בין החברה לאחים, שירות שניתן במהלך העסקים ולכן חייב במע"מ. בית המשפט, לאחר בחינת הראיות, הסכים עם פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. נמצא כי ההלוואות ניתנו לאחים במסגרת תפקידם כמנהלים ולכן היו חייבות במע"מ. החלטת בית המשפט התבססה על הדוחות הכספיים של החברה עצמה, בהם צוין במפורש כי ההלוואות ניתנו למנהלים. עוד נקבע כי אופי ההלוואות, משכן ומערכת היחסים בין הצדדים מצביעים על כך שאכן מדובר בעסקה מסחרית. יתר על כן, השופטים הסכימו כי ההבחנה בין מנהל או בעל מניות המקבל את ההלוואה אינה מהותית לחבות המע"מ של החברה על הפרשי ההצמדה. הערעור נדחה, והחברה חויבה בהוצאות מנהל מע"מ בסך 30 אלף שקל.