ע"ע 380/09

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור במידה רבה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי למעט רכיב דמי ההודעה. עיקר ההחלטה נסובה סביב השאלה האם תפקידו של המערער, כמנהל חשבונות ראשי, עומד בפטור של "מידה מיוחדת של אמון אישי" לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בית המשפט אישר כי מעמדה של המערערת, על הוותק שלה, אחריותה הכספית, נגישותה למידע רגיש ושכרה הגבוה, מתיישבת עם פטור זה. בית המשפט דחה את טענות המערערת בעניין ימי החופשה וקבע כי לא היה ניצול כפוי של הימים הצבורים ולא עילה לכפל פיצוי. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת המערערת לדמי הודעה מוקדמת על ידי בית המשפט המחוזי. נמצא כי המשיבים לא הביאו ראיות מכריעות, ובפרט הקלטה של פגישה, אשר הייתה יכולה להסתיים אם המערער היה מתפטר או מפוטר. משכך, עבר הנטל אל המשיבים, אשר לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם, מה שהביא את בית המשפט לפסוק את דמי ההודעה למערערת. למרות שהכיר במחלוקת על תנאי העסקה, בית הדין לא מצא ראיות לחוסר תום לב מצד החברה, ובכך שלל פיצוי בגין נזקים לא ממוניים. המשיבה מס' 1, ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ, חויבה לשלם למערערת סך של 14,844 ₪ בתוספת ריבית בגין דמי הודעה. בית המשפט גם הפחית את ההוצאות שנפסקו ואת שכר טרחת עורך הדין עקב הקבלה החלקית של הערעור, ופסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.