רע"א 7965/15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לערעור לפי חוק הנכות. המבקש, שעבר תאונה במהלך שירותו הצבאי, ביקש להכיר בהפרעת הדחק הפוסט-טראומטית שלו (PTSD) כאחראית לנכותו הנפשית הכוללת. התביעה הראשונית הוגשה לפקיד הפיצויים, אשר הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין פוסט טראומה של המבקש, וייחס לה 30% מנכותו הנפשית. משלא היה מרוצה מהחלטה זו, ערער המבקש לוועדת הערר, שפסקה אף היא נגדו, וקבע כי הפוסט טראומה מהווה רק 30% מנכותו הנפשית, ואילו היתר נותר בלתי מוגדר שכן המבקש טרם הסכים להופיע בפני ועדה רפואית. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהחזיר את התיק לוועדת הערר להמשך הערכה. הוועדה מינתה מומחה שסבר כי הפוסט טראומה תרמה לכל היותר שליש מהנכות הנפשית של המבקש. ועדת הערר, לאחר ששקלה חוות דעת זו, דחתה שוב את ערעורו של המבקש, והובילה אותו לערער לבית המשפט המחוזי, שפסק גם נגדו. הבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר נדחתה. השופט ציין כי המקרה לא עורר שאלות משפטיות עקרוניות וכי התערבותה של ערכאת ערעור בעניינים אלה מוגבלת בדרך כלל. השופט הדגיש את ההסתמכות על חוות דעת מומחים במקרים כאלה וציין כי בית המשפט העדיף את חוות דעתו של מומחה הוועדה, ד"ר הלבן, על פני טענות המבקש. בנוסף, דנה השופטת בטענת המבקש כי מצבו הנפשי שהיה קיים טרם התאונה החמיר את הפגיעה הנפשית שנגרמה לו, טענה המכונה דוקטרינת "הגולגולת הדקה". השופט הגיע למסקנה כי חוות הדעת הרפואיות אינן תומכות בקיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי הקודם של המבקש לבין הפוסט טראומה שנבעה מהתאונה. בהיעדר קשר כזה, השאלות הנוגעות ליישומה של דוקטרינת הגולגולת הדקה לא היו רלוונטיות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.