ת"א 9288/07

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת חוב לעובדים אמריקאים, תפסה את חנותה ואת רכבה ומסרה להם. לטענתה, פסק הדין שהוביל לתפיסה בטל משום שהושג במרמה, ועותרת לבית המשפט להכריז על פסק הדין כבטל ולהורות על החזרת הכספים שנגבו ממנה בהליכי הוצאה לפועל. עוד היא טוענת כי החנות והרכב פרעו את החוב במלואו וכי הריבית שנגבתה על החוב הייתה גבוהה מהמותר. הנתבעים הם עובדים אמריקאים, עורך דינם, בנק הפועלים (שהתמזג עם עובדים אמריקאים) ושני עובדי הנהלת בתי המשפט. השופט קבע כי יש לדחות את הטענה כי פסק הדין הושג במרמה משום שלבית המשפט אין סמכות לדון בו, ויש להביא את התביעה בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין. זאת ועוד, הטענה כי החנות פרעה את החוב במלואו נדחתה בשל היותו מיושן, כפי שהועלתה בתביעה קודמת על ידי התובעת ולא מוצתה עקב מחדלה. גם טענת הריבית נדחתה משום שכבר הוכרעה במספר הליכים משפטיים בין הצדדים ועל כן חל השתק החברה. כך גם התביעה לסעד הצהרתי בעניין הריבית, שגם היא נדחתה משום שנדונה והוחלט בהליכי ההוצאה לפועל. השופט גם דחה את הטענה כי עובדים אמריקאים אינם זכאים עוד לגבות ריבית בנקאית לאחר שלילת רישיונם הבנקאי, שכן טענה זו צריכה לעלות בהליכי ההוצאה לפועל. השופטת הורתה לדחות את תביעת התובעת להשבת הכספים שנגבו ממנה, מאחר שכל פסקי הדין ההצהרתיים שביקשה, שהיוו את העילה להשבת הכסף, נדחו. השופטת אף הורתה לדחות את התביעה בגין עוגמת נפש, שכן היא התבססה על העילות האמורות. השופטת הורתה לתובעת לתקן את הודעתה כך שלא תכלול תביעה נוספת לסעד, שהייתה תיאורטית ומוקדמת מדי. השופטת נענתה לבקשת הנתבעים כי התובע יכסה את הוצאותיהם המשפטיות. לבסוף, דחתה השופטת את בקשת התובע לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ואת בקשתה לערבות להוצאות הנתבעים.