ע"מ 49525-02-14

תקציר

פסק הדין של E Ltd. נ' פקיד השומה ת"א 4 סובב סביב מחלוקת הנוגעת לפרשנות הוראות מס שמטרתן למנוע כפל מס. המערערת, א' בע"מ, מכרה נכסי נדל"ן בארה"ב בשנת 2006 והרוויחה רווח הון משמעותי. עם זאת, הצדדים לא הסכימו על ניכויי המס המתאימים שיש להחיל. חברת E Ltd טענה כי יש לפרש את הוראות האמנה בין ממשלת ישראל לארה"ב בנוגע למיסוי על הכנסה כך שיאפשרו ניכויי מס רחבים יותר. באופן ספציפי, הם ביקשו לנכות מסים שנצברו אך לא שולמו עקב קיזוז הפסדים, וכן הפסדים שנגרמו לחברות שבשליטתם. בנוסף, הם ביקשו לייחס הפסדים משנות מס מאוחרות יותר לשנות מס קודמות. מנגד, פקיד השומה המשיב סבר כי יש להחיל את הוראות הדין המקומי, לרבות מגבלה של 24 חודשים לתשלום מס, ככתבו וכלשונו. לדברי הקצין, הזכות לנכות מסים זרים מוגבלת לאלה ששולמו בפועל בתוך פרק הזמן הנקוב. בית המשפט בחן את הוראות האמנה ופקודת מס הכנסה הרלוונטיות. היא הסכימה עם המשיב כי יש לפרש את המונח "נצבר" באמנה בצמצום, תוך התייחסות רק למסים ששולמו בפועל. בית המשפט הסביר כי חיוב המס נקבע לאחר קיזוז הפסדים, והתרת ניכויים בגין מסים שלא שולמו תוביל לאבסורד פיסקלי במקום למנוע כפל מס. באשר לתקרה של 24 חודשים לתשלומי מס, בית המשפט הכיר בכך שבמקרה זה, החלת מסגרת זמן זו תביא לכפל מס. לפיכך, היא הגיעה למסקנה כי ההוראה בדין המקומי צריכה להיכנע להוראות האמנה למניעת כפל מס. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי יש לאפשר לחברת א' בע"מ לקזז את המסים ששולמו בשנת 2009, בתנאי שלא קיבלו החזרי מס לשנת הכספים 2006. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי החברות שבשליטת חברת E בע"מ הינן ישויות משפטיות נפרדות ולא ניתן לייחס את הפסדיהן למערערת. בית המשפט לא מצא בסיס משפטי לבקשת המערערת לייחס הפסדים בדיעבד. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו, והמשיב הונחה לתקן את השומה בהתאם. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.