עת"מ 6953-01-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית בדבר ייעוד שתי חלקות קרקע פרטיות. העותרים טענו כי החלטת הוועדה אינה סבירה ונעדרת הנמקה ראויה, וביקשו מבית המשפט לתת להם רשות לערער למועצה הארצית. עם זאת, השופט קבע כי אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית, והדגיש את תפקידה המצומצם של המועצה הארצית בענייני תכנון ואת הצורך בהצדקה ברורה לפנייה אליה. השופט הסכים עם קביעת הוועדה כי מדובר בעניין נקודתי וחסר ממדים עקרוניים. יתר על כן, השופט הדגיש את ההבחנה בין ביטול הפקעה לבין שינוי ייעוד הקרקע, וציין כי הראשונה היא פעולה קניינית ואילו האחרונה היא החלטה תכנונית שמוטב להותיר לרשויות הרלוונטיות. כמו כן, לא היה מקום לטענת העותרים להשתק שיפוטי, שכן המשיבים לא ציינו במפורש כי אין צורך ציבורי במקרקעין הנדונים. השופט בחן בקפידה את החלטת הוועדה ומצא אותה סבירה, מנומקת היטב ובתחום שיקול הדעת המקצועי, ולכן לא ראתה עילה להתערב. באשר לבקשה לשינוי הייעוד ציין השופט כי תכניות מאושרות לא נפגעו והפנה את העותרים לרשויות התכנון המתאימות אם ברצונם לקדם שינוי. עוד הביע השופט חוות דעת, כי אם על העותרים להגיש תכנית ולצרף התחייבות בכתב, על מוסדות התכנון לשקול אותה בכובד ראש. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.