ת"א 25515-10-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שעבר תאונת דרכים באוקטובר 2015, וכתוצאה מכך נגרם לו קרע דו צדדי בשרירי שרירי הזרוע. האירוע התרחש כאשר אשתו, שנהגה, פגעה באבן גדולה, והתובע יצא מהרכב כדי לדחוף ולהרים את הפגוש הקדמי כדי לשחרר אותו. התובע תבע בגין נזקי גוף, ותבע פיצויים מחברת הביטוח הנתבעת. בית המשפט פסק לטובת התובעת, הכיר בהתרחשות התאונה וסיווג אותה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופט מצא את גרסתו של התובע לאירוע אמינה וקיבל את תיאורו את הנסיבות. באשר למצבו הרפואי של התובע, מינה בית המשפט מומחה שאישר מצב קיים, וציין קרע מלא במרפק ימין וקרע חלקי במרפק שמאל. המומחה ייחס מחצית מהנכות לתאונה, וכתוצאה מכך נקבעו 10% נכות רפואית. בית המשפט הסכים עם חוות דעתו של המומחה, ומצא אותה סבירה ועולה בקנה אחד עם ההיסטוריה הרפואית של התובע. השופטת התייחסה גם למצבו התפקודי של התובע, קבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 10%, תוך הכרה בהחמרת הפגיעה במרפק שמאל והשפעתה על יכולתו להרים משאות. בית המשפט חישב את נזקי התובע, לרבות הפסדי שכר בעבר, אובדן כושר השתכרות, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים. סך הפיצויים שהוערך עמד על 184,912 ₪. הנתבעת טענה לניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, בטענה כי הרכב היה בשירות המעסיק. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי מדובר ברכב בבעלות פרטית, וחישב את הניכוי כ-25% מהפיצוי, בסך כולל של 46,228 שקל. לסיכום, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכום חד פעמי של 46,228 ₪, בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט, בתוך 30 יום. לתובע ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 11.7.2021.