ע"פ 38236-06-23

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בהעסקת עובדים זרים ללא היתר וללא ביטוח רפואי, והוא ערער על פסק הדין בשלושה טעמים עיקריים. ראשית, טען כי מחדלי חקירה של הרשויות פוגעים בהוגנות ההליך, לרבות אפליה בפעולת האכיפה נגדו, מצג שווא של ראיות, שימוש בטלפונים סלולריים אישיים על ידי פקחים לתיעוד ראיות ואי מתן עדות לעובדים הזרים. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות, וציין כי החקירה הייתה סבירה וכי המערער לא הצליח להוכיח כל מצג שווא. בעוד שהשימוש בטלפונים סלולריים אישיים על ידי פקחים היה מוטל בספק, בית המשפט סבר כי אין סיבה מספקת לפגוע בזכות להליך הוגן, וההחלטה שלא להעיד את העובדים הייתה בשיקול דעתה של התביעה. שנית, המערער טען כי הוא אינו מעסיקם של העובדים הזרים, שכן אשתו ניהלה את משק הבית והעסיקה את העובדים באופן עצמאי. עם זאת, בית המשפט אישר את קביעתו של בית הדין האזורי כי שני בני הזוג אחראים במשותף למשק הבית ולעובדיו, בהתבסס על פסיקה מבוססת המתייחסת לבני זוג כבני זוג במקרים כאלה. חזקת ההעסקה לא הופרכה על ידי המערער. שלישית, טען המערער כי נעדר לו היסוד הנפשי לביצוע העבירה, שכן אשתו ניהלה באופן בלעדי את משק הבית. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי למערער היה יסוד נפשי של "מודעות", שניתן להסיק מהנסיבות. באשר לערעור על גזר הדין, דחה בית המשפט את הטענה כי קנס אחד אמור להספיק למערער ולאשתו, בהיותם תא משפחתי. כל אחד מבני הזוג נשפט בצדק בנפרד, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות. בית המשפט מצא גם את הקנסות שהטיל בית המשפט המחוזי ראויים וסירב להתערב. לסיכום, הערעור על גזר הדין וגזר הדין נדחה במלואו, כאשר פסק הדין קבע כי ניתן יהיה לערער עליו בהמשך לבית המשפט העליון אם תינתן רשות. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם.