ע"פ 7865/01

תקציר

המשיב בעת"מ 7865/01, ביטון, כיהן בתפקיד בכיר במינהל התכנון והתחבורה בעיריית ירושלים בשנים 1998-1999, פיקח על הבנייה בירושלים ועל מניעת עבירות בנייה. הוא הואשם בחמישה סעיפים של מרמה והפרת אמונים על סמך עדותו של עד מדינה והורשע באחד מהם. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה בסעיף הראשון, הנוגע לבנייה הבלתי חוקית של אנטון נזאל בקומה שלישית. בית המשפט מצא כי ביטון, שהיה מודע לאי החוקיות, לא פעל להפסקתה ואף סייע לה. התנהלות זו פגעה באמון הציבור בממשלה. עם זאת, בית המשפט זיכה את ביטון מהאישום השני, פרשת המנזר, בשל ספקות לגבי מעורבותו והיעדר ראיות לרווח אישי. המדינה ערערה על זיכוי זה, בטענה כי עצתו של ביטון להמשיך בבנייה הבלתי חוקית מהווה מרמה והפרת אמונים. בית המשפט, בהסתמך על שיחות מוקלטות, מצא כי ביטון ייעץ למקורבו, צבי ארבל, להמשיך בעבודה שלא כדין למרות שהיה מודע לכך. התנהלות זו יצרה ניגוד עניינים ופגעה באמון הציבור בשירות המדינה. היסוד הנפשי לביצוע העבירה היה נוכח אף הוא, שכן ביטון היה מודע היטב להשלכות מעשיו. בכך קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, הרשיע את ביטון באישום השני והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין. השופטת דורנר, אליה הצטרפו השופטים שטרסברג-כהן ואנגלרד, הדגישה כי התנהלות כזו של עובדי ציבור היא מושחתת ושוחקת את אמון הציבור בטוהר המידות השלטוני.