ה"פ 12262-06-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לבעלות על זכויות שכירות לדירה בתל אביב. המבקשת, אלמנה מבוגרת ללא ילדים, רשמה את הדירה על שם אחיינה, המנוח חיים סרלין, ולאחר מותו הועברו הזכויות לאלמנתו, המשיב. המבקשת תבעה את ביטול ההעברה בטענה כי רומתה, שכן סברה כי המסמכים עליהם חתמה יאפשרו לחיים לנהל את ענייניה רק לאחר מותה. עם זאת, השופט מצא כי טענת המבקש אינה מבוססת. מהראיות עולה כי המבקשת קיימה מערכת יחסים קרובה עם חיים ומשפחתו והעבירה לו את הזכויות מרצון בעודה בחיים, ואף התעקשה על הליך בלתי חוזר. השופטת קיבלה את גרסת המשיבים, ממנה עולה כי המבקשת ידעה בדיוק על מה היא חותמת וכי טענותיה בדבר הטעיה אינן נתמכות. עוד ציינה השופטת כי המניע של המבקשת להגשת התביעה נבע מהידרדרות יחסיה עם משפחת המנוח ומתפקידו הפעיל של אחיין אחר, יצחק כהן, בעידודה לנקוט בהליכים משפטיים. השופטת הדגישה כי טענות המבקש מטעמים חוזיים, לרבות חוסר שיקול דעת, חוסר תום לב, הטעיה, עושק ותקנת הציבור, כמו גם עשיית עושר ולא במשפט, אינן משכנעות ונסיבות חריגות אינן חלות במקרה זה. לפיכך, דחתה השופטת את תביעתה של המבקשת לסעדים הקשורים לזכויות בדירה, אך העניקה לה זכות לגור בדירה עד מותה והתירה לה לרשום הערת אזהרה על זכות זו בלשכת רישום המקרקעין. בנוסף, נאסר על המשיבה לפנות את הדירה כל עוד המבקשת מתגוררת בה, ואם היה עליה לעבור למוסד סיעודי, היא יכלה להשכיר את הדירה ולשמור את דמי השכירות להוצאותיה. לבסוף הביע השופט תקווה כי המבקש יתפייס עם משפחת המנוח. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.