ת"א 22748-02-15

תקציר

השופט החליט לדחות את בקשת הנאשם לפסול את בית המשפט מכמה נימוקים. ראשית, חל שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה. הבקשה הוגשה לאחר שהוגשו ראיות נוספות בעקבות סיכומי הצדדים, שגרמו לעיכוב משמעותי בהליכים. שנית, הבקשה לא הוכיחה חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד הנתבע, שהוא דרישה להצלחת בקשת הפסילה. טענות הנתבע בדבר פסילת התבטאויות שנאמרו על ידי בית המשפט היו כלליות ולא הוכחו, ושאלות בית המשפט לשני הצדדים היו אובייקטיביות ונועדו לברר את העובדות. התרשמותו של הנתבע כי בית המשפט נטל "חלק פעיל" בהוכחת טענות התובע לא נתמכה בכך, שכן עיון בפרוטוקולים ובהחלטות התיק העלה כי בית המשפט נותר חסר פניות. שלישית, את חוסר שביעות הרצון של הנאשם מהחלטותיו הפרוצדורליות והמהותיות של בית המשפט, כגון התרת ראיות נוספות ללא שימוע, יש להעלות באמצעות ערעורים רגילים ולא בקשת פסילה. בנוסף, הנחיית בית המשפט לתובע להגיש העתק קריא של הראיות הנוספות היו בשיקול דעתו של בית המשפט ולא הצביעו על משוא פנים. לבסוף, הנתבע העלה טענות ערעור בבקשת הפסילה, תוך התעלמות מכך שלא התנגד קודם לכן לתצהיר התובע ולא ביקש לחקור אותו חקירה נגדית. הבקשה נדחתה, ולנתבע ניתן מועד אחרון להגשת סיכומים משלימים. אם לא הוגשו, יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים.