סע"ש 53819-07-13

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו קצין משטרה נגד משטרת ישראל ושוטר נוסף בגין נזקים שנבעו מאמירה גזענית של הנתבע כלפי התובע. הנתבע כינה את התובע, ממוצא אתיופי, "האיש השחור הזה" בשתי הזדמנויות שונות בפני שוטר אחר. התובע טען כי הנתבעים הסתירו עדים וראיות, השפילו אותו ולא הגיבו כראוי לאירוע, דבר שגרם לו לעוגמת נפש. הוא דרש פיצויים על אובדן שכר כשהתפטר מהמשטרה והצטרף לשירות בתי הסוהר, וכן פיצויים כלליים. בתוך כך, הודו הנאשמים בדברים, התנצלו ונקטו צעדים משמעתיים נגד הקצין הפוגע. לטענתם, הטיפול בתלונה היה סביר, והתפטרותו של התובע נבעה מאי שביעות רצונו מהערכות הביצועים ולא מהאירוע. בית המשפט בחן את הצעדים שנקטה המשטרה בתגובה לתלונה, ומצא כי הם סבירים, הוגנים ומידתיים. נקבע כי לא נפל פגם במעשיהם של הנתבעים, והתפטרותו של התובע הייתה עניין של בחירה אישית. לפיכך, נדחו התביעות בגין אובדן שכר, עוגמת נפש והפרות של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק הגנה על חושפי שחיתויות. במעבר לתביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, קבע בית המשפט כי התבטאות הנתבע מהווה לשון הרע. היא סיפקה את יסודות העוולה שכן היא ביזה את התובע בשל גזעו והגיעה לאנשי ציבור שאינם התובע. המשטרה נמצאה אחראית שילוחית להתנהלותה של הנאשמת, שהתרחשה במהלך עבודתה. בקביעת הפיצויים התחשב בית המשפט במהות העוולה, בנסיבות המקרה ובהתנהגות שני הצדדים. היא שקלה את ההשפעות החינוכיות והמרתיעות של הפיצוי, כמו גם את הפגיעה בכבודה, ברוחה ובגאוותה של התובעת, תוך הכרה בכך שמעשיו של הנתבע היו אימפולסיביים ולא זדוניים. בהתחשב בקהל המצומצם ובהיעדר התנצלות רשמית, פסק בית המשפט לתובע 50,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בשמו הטוב, ו-20,000 ₪ כפיצוי בגין נזק כללי. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪. פסק הדין מעביר מסר של אפס סובלנות לגזענות, במיוחד בתחום יחסי העבודה, תוך איזון נסיבות המקרה. גובה הפיצוי נקבע ברף התחתון, המשקף היעדר כוונת זדון וקהל מצומצם. ככלל, פסק הדין מבקש לשמור על זכותו של התובע לשם טוב ולהעביר מסר חברתי מאחד נגד אפליה גזעית.