ע"א 42736-09-11

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב קורות חיים מכפישים שפורסמו במהלך מערכת בחירות על ידי איש ציבור, במקרה זה המערער, ראש מועצה מכהן. קורות החיים המדוברים כללו אי דיוקים מסוימים בנוגע לשירותו הדיפלומטי של המערער ולתפקידו כמפקד בכוחות המילואים. המשיב, אשר נתבע בגין לשון הרע על ידי המערערת, הפעיל את הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שעניינו "אמת הפרסום". השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם המשיב יכול להיעזר בהגנה זו. השופט פותח בקביעת המסגרת הנורמטיבית, תוך הכרה במתח שבין זכויות אדם בסיסיות בחברה דמוקרטית, קרי הזכות לשם טוב והזכות לחופש ביטוי. הם מדגישים כי חופש הביטוי הוא זכות אדם בסיסית, אם כי לא מוחלטת, וגבולותיה נקבעים על ידי מעשה איזון עם זכויות אחרות ואינטרסים ציבוריים. כאשר מדובר באישי ציבור, בית המשפט מכיר בכך שהיקף חופש הביטוי חייב להיות רחב יותר, והסעד לאיש ציבור מכפיש צריך להיות לא פעם פרסום נגדי. השופטת מפרטת את הניתוח בן ארבעת השלבים הנדרש לדיון סביב חוק איסור לשון הרע, הכולל פרשנות הביטוי, קביעה אם הוא מהווה לשון הרע, בחינת תחולת הגנות הפרסום ובחינת סעדים. מאחר שפרשנות הפרסום לא הייתה שנויה במחלוקת, העניין היחיד שעמד לדיון היה סוגיית ההגנה לפי סעיף 14. השופט דוחה את בקשת המערער להציג ראיות נוספות, וקובע כי הליך הערעור אינו הזדמנות לשפר את טיעוניו של בעל דין או להפריך את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי. אשר לאמיתות הפרסום, השופטת קובעת כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב, והדרישה להוכחת אמיתות הפרסום היא מידתית ביחס לחומרת תוכנו. לאחר עיון בחומר הראיות ובפסק דינו המפורט של בית המשפט הפרוצדורלי, קובע השופט כי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. השופט מציין את הודאתו של המערער בדבר אי דיוקם של חלק מהביטויים בקורות החיים, דבר המערער את טענתו כי הפרסום כולו היה אמת. השופטת מדגישה כי קורות החיים נוסחו כדי להציג את המערער כבעל רקע ביטחוני ומדיני רלוונטי, וחלק מאי הדיוקים, אף שאינם מהווים פגיעה ממשית, חוסים תחת סעיף 14. השופט נותן משקל רב לחופש הביטוי, במיוחד בתקופת בחירות, וקובע כי סעדו של המערער היה צריך להיות פרסום נגדי. בהתחשב בכך שהמערער, איש ציבור, הסתכן במודע בפרסומים פוטנציאליים אודותיו, פוסק השופט לטובת המשיב, דוחה את הערעור ומורה למערער לכסות את הוצאותיו של המשיב.