עש"מ 4193/06

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מתייחס לעובד מדינה שהורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. עבירות אלה נבעו מאירוע של הטרדה מינית שביצע המערער כלפי עמית במהלך נסיעה רשמית. במסגרת ההליך הפלילי הורשע המערער בביצוע מעשה מגונה ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה הרשיע את המערער על סמך הרשעתו בפלילים והורה על פיטוריו המיידיים בפיצויי פיטורים מלאים, לצד נזיפה חמורה ופסילה של שנתיים משירות המדינה. המערער ערער על החלטה זו, וטען לעונש מופחת בשל עברו הנקי ותרומתו לשירות המדינה. המשיב, המייצג את המדינה, הדגיש את חומרת האירוע. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה, שפגעה ביושרה ובמוסר המצופים מעובדי ציבור. עם זאת, בהתחשב בהתנהלותו המופתית של המערער, היעדר רישומים קודמים ונסיבות אישיות, מצא בית הדין את הפיטורים קשים מדי. תחת זאת, היא הטילה נזיפה חמורה, הפקעת שכר של שישית משכרו החודשי של המערער למשך שישה חודשים, הורדה בדרגה של שנה והעברה ללא הגבלת זמן לתפקיד אחר. בנוסף, הסכים המערער כי אם יבצע עבירת משמעת דומה בתוך שלוש שנים, לא יערער על בקשת המדינה לפיטוריו. לפיכך, הערעור התקבל, וגזר הדין שונה בהתאם.