ע"פ 4555/13

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של שני נאשמים, גורביץ' וירוסלבסקי, על הרשעתם וגזרי דינם בעבירות חמורות, בהן חטיפה, כליאת שווא וסחיטה. בית משפט קמא הרשיע את שני הנאשמים בעבירות המיוחסות להם וגזר עליהם עונשי מאסר. גורביץ' ערער בטענה כי הראיות נגדו לא הוכיחו מעבר לספק סביר כי נפגש עם אחת הקורבנות לפני החטיפה, כפי שקבע בית משפט קמא, וכי יש לבטל את הרשעתו מחמת ספק סביר. עם זאת, השופט הסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אף שטענתו של גורביץ' בדבר פגישתו עם הקורבן טרם החטיפה מעוררת קשיים, אין בכך כדי להועיל לו. השופט הדגיש כי קיימות ראיות רבות למעורבותו בעבירות, לרבות מעקב אחר הקורבן עבור העבריין העיקרי, ירוסלבסקי, מסירת כתובתו של הקורבן, נוכחות בעת שהקורבן אולץ לכתוב מכתב לסחיטת כספים ושליחת המכתב. עוד ציין השופט כי גורביץ' לא היה דובר אמת בעדותיו, דבר המעלה שאלות לגבי מעשיו ומחזק את המסקנה בדבר מעורבותו בעבירות הפליליות. באשר לערעור על גזר הדין, הסכים השופט עם קביעתו של בית משפט קמא והדגיש את חומרת העבירות, את הפגיעה בקורבנות ואת חלקו המשמעותי של גורביץ' בהתנהלות הפלילית, ועל כן דחה את הערעור. אשר לערעורו של ירוסלבסקי, נטען בעיקר כי ממצאיו של בית משפט קמא באשר למהימנותו ולעובדות המקרה נפלו פגמים. השופט פירט את הטענות שהעלה ירוסלבסקי והסביר מדוע הן אינן מצדיקות התערבות במסקנותיו של בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש כי המקרה הנוכחי אינו נופל לקטגוריה החריגה של מקרים בהם ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ומהימנים. בין היתר, דחה השופט את טענתו של ירוסלבסקי כי היה על בית משפט קמא לקבל את גרסתו לפיה ראיות מפלילות שנמצאו בדירתו שייכות לאדם אחר. השופט קיבל גם את הראיות הבליסטיות של התביעה הקושרות קליע מזירת הפשע לאקדח שנמצא ברשותו של ירוסלבסקי, למרות חוות הדעת של מומחה ההגנה שלא מצא התאמה כזו. לסיכום, השופט הציע לעמיתיו לדחות את שני הערעורים, ולאור כריכת הערעור על גזר דינו של ירוסלבסקי לערעור על גזר הדין, יש לדחות גם את ערעורו על גזר הדין. השופט ג'ובראן והשופט עמית הסכימו עם פסק הדין, ולכן שני הערעורים נדחו.