דב"ע מח/206 - 02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על פסק דין שחייב את המוסד לביטוח לאומי להעניק דמי אבטלה לעובד שפוטר. העובד המדובר עבד בחברת יונייטד מפעלי פלדה בע"מ כמהנדס אחזקה ופוטר במסגרת צמצום כוח האדם. הוא קיבל חבילת פיצויים מוגדלת, הכוללת שכר של ארבעה חודשים במקום הודעה מוקדמת, כפול מהסכום הרגיל על פי ההסכם הקיבוצי החל. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם העובד זכאי לדמי אבטלה עבור ארבעת החודשים המקבילים לתקופת ההודעה המוקדמת. בית הדין קבע כי התשלום במקום הודעה מוקדמת אינו שכר אלא פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה. כתוצאה מכך, העובד היה זכאי לדמי אבטלה מיום פיטוריו. עם זאת, על פי סעיף 143(ה)(5) לחוק הביטוח הלאומי, יחיד אינו זכאי לדמי אבטלה עבור כל תקופה שבה הוא מקבל פיצוי בגין הפסד שכר, כהגדרתו בצו הביטוח הלאומי. הצו קובע כי תשלומים הניתנים לעובדים בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים נחשבים כפיצוי בגין אובדן שכר. בית הדין פירש את החוקים הרלוונטיים ואת פסקי הדין הקודמים והגיע למסקנה כי יש לחשב את הפסד השכר של העובד על בסיס תקופת ההודעה המוקדמת הידועה והמוסכמת – במקרה זה, חודשיים. תוספת השכר של חודשיים נתפסה כבונוס ולא כהארכת תקופת ההודעה המוקדמת. לפיכך, העובד לא היה זכאי לדמי אבטלה עבור כל ארבעת החודשים אלא רק מחודשיים לאחר פיטוריו. הערעור התקבל חלקית, ונקבע כי הזכאות המוקדמת ביותר של העובד לדמי אבטלה הייתה 15.2.88.