בג"צ 4780/05

תקציר

העותרים ביקשו להשיב את אדמתם בנווה צדק, שהופקעה על ידי המדינה בשנות השישים. לחילופין, הם עתרו לפיצוי כספי. המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הממושך מאז ההפקעה. עוד טענו כי נציגי העותרים ניהלו משא ומתן וסיכמו על סכום פיצוי באותה עת, תוך ויתור על כל תביעה עתידית. בית המשפט שמע את הטענות והסכים עם עמדת המדינה, תוך שהוא מצטט מקרים קודמים (כהן וגורן) בעלי עובדות דומות, בהם נדחו העתירות. בית המשפט לא מצא סיבה להבחין בין המקרה הנוכחי לבין תקדימים אלה והגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה. השופטים הדגישו את חלוף הזמן, את המשא ומתן וההסכם על הפיצויים בין הצדדים ואת היעדר התועלת הציבורית בהתערבות. עוד ציינו כי מתבצעים שינויי חקיקה, שיש לתת להם הזדמנות לטפל בנושא. העתירה נדחתה ללא הוצאות, כאשר השופטים קראו לרשויות השלטון לטפל בהפקעות בצורה הוגנת ויעילה, והביעו תקווה להכרעה חקיקתית בקרוב. פסק דינה של השופטת נאור נתמך על ידי השופטים ארבל ורובינשטיין.