ע"א 2491/90

תקציר

בית המשפט התייחס לערעור על ביטול תשלום של 2% שהוסכם בין חברות התעופה לסוכנויות הנסיעות בישראל כפיצוי על הוצאות שנגרמו עקב תנודות בשער החליפין, בפרט כתרופה נגד אינפלציה. בתחילה פעלו סוכנויות הנסיעות במסגרת הסדרי יאט"א, ובשל לחצים כלכליים שונה הסדר זה, מה שהוביל למחלוקות חוזרות ונשנות על תשלומים והתחייבויות חוזיות. המחלוקת המרכזית הייתה האם התשלום הובטח חוזית, מה שאפשר ביטול חד צדדי על ידי חברות התעופה. העובדות הצביעו על שינוי בתקנות יאט"א בשל האינפלציה, מה שהוביל לתוספת פיצוי של 2% לעמלה של 9% עליה הוסכם בעבר על מכירת כרטיסי טיסה. בית המשפט בחן האם הסדר זה מחייב או שניתן לבטלו באופן חד צדדי. נקבע כי התשלום נבע מ"חוזה תוספת" נפרד ולא שולב בחוזי הסוכנות הכלליים. בית המשפט קבע כי אין חובה חוזית קבועה לתשלום של 2% לאחר שינוי בתנאים כלכליים ספציפיים, וקבע כי חזקה על חוזים אלה כי אינם קבועים וניתן לבטלם, בתנאי שיינתן תום לב והודעה סבירה. כתוצאה מכך, כאשר מאמצי הייצוב הכלכליים ביטלו את הצורך במנגנון הפיצוי, התשלום של 2% הופסק כחוק. בנוסף, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הייתה הפרה לפי חוק ההגבלים העסקיים שכן החזר הוצאות אינו נחשב לגמול, ואישר כי החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי לבטל את התשלום הייתה כדין. הערעור נדחה ללא כל הפרה המיוחסת למשיבים, תוך אשרור מחדש של זכויותיהם החוזיות והטלת הוצאות משפט על המערערים.