בר"מ 2814/15

תקציר

בית המשפט דחה ערעור שהגיש אדם על החלטת רשות הרישוי שלא לחדש את רישיון הנהיגה המקצועי שלו, בפרט להובלה קלה ולמוניות, בשל עברו התעבורתי הלקוי ויחסו לחוקי התעבורה. רישיונו נשלל בעבר בשל צבירת נקודות רבות מדי בגין עבירות תנועה, ועם הגשת בקשה חוזרת לאחר תקופת השלילה, הוא נבדק על ידי פסיכולוגים ונמצא כי הוא מזלזל בחוקי התנועה. גם ועדת הערר ובית המשפט המחוזי דחו את ערעוריו, מה שהוביל אותו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון קבע כי אמת המידה לבקשה כזו היא מגבילה, בהתחשב במומחיות רשות הרישוי וועדת הערר. הטענות שהוצגו לא הצדיקו מתן רשות ערעור, שכן המקרה לא עורר שאלה משפטית כללית, אלא התמקד בנסיבות הספציפיות של עניינו של המבקש. ההחלטה שלא לחדש את רישיונו המקצועי התבססה על חשש לגיטימי לשלום הציבור ומענה מידתי לעבירות התנועה שלו. יתר על כן, ההבחנה בין רישיון מקצועי לרישיון פרטי הייתה סבירה, בהתחשב בסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בנהיגה מקצועית. השופט הגיע למסקנה כי המבקש לא הציג טיעון משכנע ודחה את הבקשה, מבלי להידרש לתגובת המשיבים.