רע"א 422/06

תקציר

במחלוקת משפטית הנוגעת למכירת דוכנים וחנויות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאישר את פסק דינו של הרשם. בתחילה מכרו המבקשים נכס למשיבים אך לא הצליחו להעביר את הזכויות בתוך הזמן שנקבע, דבר שהוביל לקשיים משפטיים לאורך השנים עקב מצגי שווא לגבי גודל הנכס. בשנת 2003, לאחר שהתברר למשיבים כי המבקשים לא תיקנו את הרישום, הם ביטלו את הסכמי המכר וביקשו מבית המשפט הצהרה המאשרת את חוקיות הרישום. המבקשים ביקשו לדחות את הבקשה על יסוד תקופת ההתיישנות, אותה דחה הרשם, בקובעו כי מוקדם מדי להתייחס לטענות אלה בטרם הוגש כתב הגנה. מאוחר יותר תמך בית המשפט המחוזי בדעה זו, והכיר בכך שלמרות הזמן שחלף, ניתן לערער על תקופת ההתיישנות במהלך המשפט בהתבסס על עקרונות של אמון קונסטרוקטיבי. המבקשים ערערו על החלטה זו, וטענו כי אין עילה משפטית שיכולה לגבור על תקופת ההתיישנות, בשונה מפרשת צימבלר הנזכרת. עם זאת, בית המשפט ראה את ההחלטה כפרוצדורלית, והעדיף בחינה נוספת של הסוגיות. צוין כי עמדה פרוצדורלית זו אינה סוגרת את התיק, ומאפשרת הערכה מחודשת ככל שיתפתחו ראיות. משכך, נדחתה הבקשה להתערב בהחלטה פרוצדורלית זו, תוך הדגשה כי העניין טעון בחינה ראויה בבית המשפט.