ת"א 46843-02-21

תקציר

חברת אופנה המפעילה 18 חנויות בישראל, הגישה תביעה בסך 3 מיליון שקל נגד שתי חברות אמריקאיות, הנתבעות 1 ו-2. טענת התובעת מבוססת על הסכם בלעדיות לכאורה עם הנתבעת 1, אשר ייצרה ומכרה נעליים, מעילים ותיקים בחנויות התובעת בישראל. לטענת התובעת, הסכם זה עמד בתוקפו משנת 2009 ועד שנת 2018 כאשר הנתבעת 1 ביטלה אותו ללא הודעה מוקדמת והעבירה את עסקיה בישראל לחברה אחרת. התובעת טוענת כי הנתבעת 2, שהיא חברת האם של הנתבעת 1, הייתה מעורבת אף היא בפיטורים אלה. התובע עתר להמצאה מחוץ לתחום, אשר ניתנה על ידי בית המשפט. הנתבע 1 השיב בהגשת בקשה לדחייה, בטענה כי אין עילת תביעה מספקת, אין עילה להמצאה וכי ישראל אינה הפורום המתאים. בית המשפט דחה בקשה זו. בכך נקבע תחילה כי התובע הוכיח עילת תביעה ברף נמוך, והגיש כראיה הודעת דוא"ל מהנתבעת 1 המעניקה לתובעת בלעדיות בישראל. שנית, בית המשפט מצא כי התקיימו מספר עילות להמצאה, ובהן כי הפרת הסכם הבלעדיות הנטען מנעה מהתובעת לבצע את ההסכם בישראל. לבסוף, קבע בית המשפט כי ישראל היא הפורום המתאים, בהתחשב בשיקולים כגון מיקום התובעת ועדיה, שטח הבלעדיות הנטענת וקבלת סמכות השיפוט על ידי הנתבע 2. הנתבע 1 חויב לשלם את הוצאות הבקשה של התובע, ולהגיש כתב הגנה בתוך 60 יום.