דנ"א 6076/15

תקציר

המשיבים חולקים על בקשת העותרים לקיים דיון נוסף, וטוענים כי הפסיקה הקיימת הוחלה אך ורק על עובדות המקרה הנדון. לטענת המשיבים, פסק הדין לא הכניס פסקי דין חדשים והתמקד בהחלת החוק על הנסיבות הספציפיות. בית המשפט מסכים עם המשיבים כי המקרה אינו מהווה את אחד מ"המקרים החריגים ביותר" הנדירים המצדיקים דיון נוסף, ומדגיש כי פסק הדין עוקב אחר פסיקות קודמות ואינו קובע עקרונות חדשים או הלכות חדשות. בפרט, בית המשפט מדגיש כי התייחסותו של פסק הדין לסבירות הפיצוי המוסכם מתייחסת לנזק שניתן היה לצפות, ולא לנזק שנגרם בפועל. בנוסף, סיווגם של ריבית הפרה כפיצויים מוסכמים עולה בקנה אחד גם עם פסיקה קודמת. עוד מציין בית המשפט כי טענת העותרים בדבר "שינוי נוהל" לא הייתה מבוססת ונדחתה בצדק על ידי הערכאה הנמוכה יותר, וכי דיונים נוספים לא נועדו ליתן הזדמנויות נוספות לערעור. לבסוף, בית המשפט בוחן את אופיו פה אחד של פסק הדין ואת הצורך בשימוש יעיל במשאבים שיפוטיים. משכך, נדחית העתירה לדיון נוסף, והעותרים נדרשים לשאת בהוצאות עורכי הדין של המשיבים, בסך 50,000 ₪.