תמ"ש 15271/96

תקציר

פסק הדין מתאר את חלוקת הנכסים לאחר גירושין בין בני זוג שנישאו על פי הדין הישראלי. פסק הדין מתמקד בעיקר בפרשנות ויישום חוק יחסי ממון בין בני זוג. על פי החוק, איזון משאבים צריך להיות באופן אידיאלי חלוקה שווה בין בני הזוג, אלא אם הנסיבות מצדיקות אחרת. לבית המשפט שיקול דעת לסטות מחלוקה שווה ולקבוע יחס שונה שימצא לנכון, וכן לשקול מועד מוקדם יותר לאיזון אם הצדק מחייב זאת. פסק הדין קובע את מועד האיזון כמועד הפירוד ולא כמועד הגירושין, שכן אין זה צודק להיטיב עם בן זוג בגין נכסים שנצברו לאחר הפרידה. בית המשפט פוסק גם לגבי חלוקת נכסים ספציפיים, לרבות הדירה המשפחתית, מניות שנרכשו על ידי הבעל ופוליסות חיסכון וביטוח שונות המוחזקות על ידי שני בני הזוג, תוך התחשבות בהפרשות האישיות שלהם ובמועדי הרכישה. פסק הדין מתייחס גם לטענת הבעל כי אין לאזן נכסים מסוימים בשל השימוש בהם בהוצאות המשפט הפלילי שלו, אך זו נדחית מאחר והוצאות אלה היו אישיות ולא לטובת שני בני הזוג. בנוסף, פסק הדין דן בהפעלת סמכותו של בית המשפט לקבוע איזון העולה על מחצית, במיוחד כאשר הושבח נכס שאינו ניתן לאיזון בדרך כלל באמצעות כספים המיועדים לאיזון נכסים. השופט מסיק כי במקרים כאלה בית המשפט יכול להורות על איזון לפי יחס שונה. כאן, הבעל רכש מניות לפני הנישואין ובמהלך הנישואין מימן חלקית את עלותן באמצעות כספים שאחרת היו מאוזנים. לפיכך, בית המשפט קובע כי האישה צריכה לקבל ערך כספי השווה לאחוז מסוים מהמניות, בנוסף למחצית המשאבים. עוד מדגישה השופטת כי החלוקה לא צריכה לפגוע בפרנסה או בזכויות הסוציאליות של מי מבני הזוג וכי ניתן לקבוע את דרכי היישום בהמשך, במידת הצורך. הבעל חויב לשלם לאישה 10,000 ₪ בתוספת הוצאות. פסק הדין נועד להשיג צדק מערכתי, תוך התחשבות בתרומתם של בני הזוג ובנסיבות הספציפיות של המקרה.