ע"א 1972/03

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת פיצויים בה היו מעורבים שני משיבים, קטינה שנפצעה בתאונת דרכים ואמה. הילדה סבלה מחבלות קשות, שגרמו לקטיעת רגלה, ונקבעה לה נכות קבועה בשיעור של 75%. אמה סבלה מפגיעות בעמוד השדרה ובכף הרגל, עם נכות של 14.5%. בית המשפט פסק תחילה לילדה פיצויים בגין נזקים שונים בהתבסס על אומדן שכר ממוצע מופחת וציין את צרכיה העתידיים בהתחשב בנכותה. המערערים ערערו על הפיצוי וטענו כי הערכת הנכות גבוהה מדי וכי ההוצאות הנתבעות מוגזמות, דבר המצביע על הפחתה בפיצוי בגין התאמות דיור ועלויות שיקום. המשיבים הגישו ערעור שכנגד, בטענה להערכת חסר בפיצוי והדגישו את השגותיהם לגבי עדות מומחה ושיטות חישוב. בית המשפט העליון שינה את שיעור הפיצויים, קבע בסיס שכר נטו להפסדי השתכרות עתידיים ותיקן את הפיצוי בגין הפסדי שירות צבאי על בסיס השכר הממוצע ברוטו. בנוסף, בוצעו התאמות לעלויות התאמת הדירה, תוך הכרה בצרכים השונים בהשוואה לאדם משותק פיזית. הערעור הסתיים בקבלה חלקית ובהתאמות לפיצוי בגין הפסדי השתכרות עתידיים והתאמות דיור, בעוד שתביעות נזק אחרות נותרו ללא שינוי. פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' גרוניס וא' ארבל, משקף תיקונים אלה ללא כל צו להוצאות נוספות.