ת"א 1216/05

תקציר

התובע תבע את הזכות לרשום נכס מקרקעין. בעבר, בית המשפט פסק כנגד תביעת התובעת, שכן לא ניתן היה להוכיח את הסכם המכר משנת 1994 בין הבעלים המנוח לבין הנתבעת #1. עם זאת, בית המשפט העליון הורה על משפט חוזר, במהלכו הציג התובע את ההסכם האמור. התובע טען כי ההסכם נותן תוקף לטענתו, אך הנתבעים טענו מנגד כי ההסכם אינו תקף, תוך ניצול חולשתו של המנוח וסתירה לעסקת מתנה קודמת. בית המשפט מצא כי המנוחה אכן חתמה על ההסכם, אך הוא מוגבל למחצית מהזכויות הרכושיות, שכן היא כבר העניקה את המחצית השנייה במתנה למחלקה שלה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לניצול או חוסר תום לב, וטענות הנתבעים בדבר תמורה ודיווח מס נדחו. גם טענת התובע כי המנוח לא גילה את עסקת המתנה נדחתה, שכן מעשיו של התובע עצמו והראיות הצביעו אחרת. לפיכך, הסכם המכר היה ניתן לאכיפה רק עבור מחצית מזכויות הקניין, כלומר התובע יכול היה לתבוע רק מחצית מהנכס. כתוצאה מכך, אושרה תביעתו החלקית של התובע, המאפשרת לו לרשום מחצית מזכויות המקרקעין עם תשלום כל המיסים והאגרות הקשורים. פסק הדין ניתן ללא צו הוצאות, ושני הצדדים עודכנו.