עת"מ 56460-11-13

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה הן מהטעם הפרוצדורלי והן מהטעם המהותי. העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד הסירוב לתת היתר בנייה למתקן שידורים. עם זאת, במועד הגשת העתירה רשויות התכנון לא נתנו החלטה סופית בנושא, ולכן היא נדחתה כעתירה מוקדמת. גם בית המשפט דחה את העתירה לגופה. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה להיתר בנייה, אך החלטה זו לא היוותה היתר בנייה בפני עצמו, והוועדה נדרשה להכין ולחתום לשם כך על מסמך נפרד. כמו כן, לאחר אישור הבקשה הופקדה תכנית מתאר חדשה, אשר חייבה את כל היתרי הבנייה שסתרו אותה להיות מאושרים בוועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית. מאחר שהוועדה המקומית טרם נתנה את ההיתר לפני הפקדת התכנית, היא נדרשה כעת לבקש את אישור ועדת המשנה. בעתירה נטען כי הוועדה המקומית הפכה לחותמת גומי לאחר שאישרה את הבקשה והייתה מחויבת להוציא את ההיתר. עם זאת, בית המשפט קבע כי הוועדה לא הייתה מוסמכת להוציא את ההיתר המבוקש ללא אישור ועדת המשנה משום שהבקשה לא תאמה את התכנית שהופקדה. בית המשפט הדגיש כי על מוסדות התכנון מוטלת החובה להגן ולשמר מבנים המיועדים לשימור. במקרה זה, הבקשה להיתר התייחסה למבנה המיועד לשימור, ולכן נאסר על הוועדה המקומית להוציא את ההיתר מבלי שמוסד התכנון יבחן אם ההיתר עומד בעקרונות השימור. לבסוף, מצא בית המשפט כי תכנית המתאר אינה סותרת את תכנית המתאר הארצית וכי העותר היה מודע להפקדת התכנית. משכך, גם העתירה נדחתה לגופה, והעותר חויב לשלם לוועדה המקומית הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.