בר"ע 3/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך חוזי על מכירת מקרקעין, שראשיתו בשלושה חוזים שנחתמו בין בעלי הדין ביולי 1970, באוקטובר 1970 ובדצמבר 1971 בהתאמה. השאלה המרכזית היא האם החוק החדש, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), חל על העסקה, הנופלת לתקופת ביניים בין חוק המקרקעין לחוק החוזים הנ"ל. פסק הדין בוחן את כוחם הרטרוספקטיבי של חוקים ואת תחולתם על עסקאות שהתרחשו לפני חקיקתם. ממלא מקום הנשיא, זוסמן, פותח בפירוט ההיבטים הפרוצדורליים, ומתייחס לערעור כאילו ניתנה רשות לפי תקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963. הוא מציין כי הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את תביעת המערערת לביצוע חוזה מקרקעין בעין. זוסמן יורד לעומקם של נבכי המשפט, ומדגיש כי הזכות לסעד ספציפי וסמכותו של בית המשפט להעניק אותו הן שתי סוגיות נפרדות. הוא מצטט את סעיף 34 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, המסמיך בתי משפט להורות על ביצוע בעין שבסמכותם, אך מבהיר כי סעיף זה אינו חל במישרין על המקרה הנדון. תחת זאת, המפתח טמון בפרשנות סעיף 5 לחוק המקרקעין (תיקון מס' 2), תשל"ב-1972, המאפשר מתן צו ביצוע בעין בתנאים מסוימים. בפרשנות סעיף זה משתמש זוסמן בעיקרון לפיו חקיקה אינה צריכה לגרוע בדיעבד מזכויות שנקבעו בדין הקודם, אלא אם נאמר זאת במפורש. הוא מדגיש את אופיו המתקן של החוק המתקן, שמטרתו לתקן פגמים בחוק המקרקעין המקורי. לפיכך, יש להחיל רטרוספקטיבית את סעיף 5 לחוק המתקן כך שיכלול עסקאות בתקופת הביניים, תוך הבטחת שמירה על סעד הביצוע של הקונה בעין. באשר לטענת המשיב בדבר חוזה מאוחר יותר למכירת הנכס, זוסמן מבהיר כי אין לדון לגופה של טענה זו, ומשאיר אותה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא מסיים בכך שהוא מקבל את הערעור, הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ומתיר את המשך תביעת המערער לביצוע בעין. פסק הדין מבטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ודוחה את בקשת המשיב לדחות את התביעה, ללא פסיקת הוצאות משפט למי מהצדדים.