ב"ש 90150/09

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לבקשה לגילוי חומרי חקירה שבידי התביעה בתיק פלילי. המבקשים, הסנגורים, מבקשים לבחון חומרים שלטענתם יסייעו להם לבנות הגנה עבור לקוחותיהם. התביעה מוכנה להיענות להיבטים מסוימים של הבקשה, אך מתנגדת לחשיפת חלק מהחומרים בטענה שאינם "חומרי חקירה" כהגדרתם בחוק. השופט פותח בפירוט הסעיפים שכבר אינם שנויים במחלוקת ואלה שנותרו שנויים במחלוקת. הנושא הראשון השנוי במחלוקת נוגע לדו"ח ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה לחקירת הדלפת חומרי חקירה לתקשורת. הסנגורים טוענים כי הדו"ח רלוונטי לעניינם ויש לחשוף אותו, אך לטענת התביעה אין לו קשר לראיות שהוצגו בבית המשפט. השופט מוצא את היעדר המידע הזמין על הדו"ח בעייתי ומחליט, בשלב זה, שלא לחייב את גילויו. אם לתביעה יש השגות על כך, יש להציגן בכתב בתוך פרק זמן מוגדר. הסוגיה השנייה שבמחלוקת נוגעת לחוות דעתם של תובעים שונים המעורבים בתיק. ההגנה מבקשת גישה לחוות דעת אלה כדי לגלות ראיות שלא נחשפו, אך התביעה טוענת כי התכתבויות פנימיות בין התובעים אינן נחשבות לחומר חקירה. השופט מסכים עם התביעה, ומציין כי בעוד שחוות דעת עשויות לסכם ראיות, הן אינן חושפות או מביאות ראיות, ולכן חוות דעת כאלה לא ייחשפו בפני ההגנה. הסוגיה השלישית והאחרונה שבמחלוקת נוגעת למסמכים ולרשימות שגיבשה הפרקליטות – ובפרט לשיחות בין תובעים למתלוננים. ההגנה טוענת כי שיחות אלה הן אכן חומרי חקירה, ואילו התביעה טוענת כי הן אינן, שכן הן משרתות מטרה אחרת ואינן תורמות לחקירה. השופט מכיר בתוקפן של שתי העמדות, אך בסופו של דבר מצדד בתביעה, ומציין את המכשול הפוטנציאלי לעבודת התביעה ומערכת המשפט הפלילי אם שיחות כאלה ייחשפו כדבר שבשגרה. עם זאת, השופט קובע כי אם שיחות אלה מציגות חידושים מהותיים בגרסאות המתלוננות, יש לחשוף אותן בפני ההגנה. ההחלטה מתקבלת על בסיס טענת התביעה כי אין בשיחות מידע חדש. לסיכום, השופט דוחה את הבקשה לגילוי דו"ח הוועדה וחוות דעת התובעים ונעתר חלקית לבקשה בנוגע לשיחות עם המתלוננים, ומורה כי כל שיחה המכילה מידע משמעותי חדש תשותף עם ההגנה. ההחלטה נמסרת בהיעדר שני הצדדים, ובאחריות המזכירות להעביר להם אותה.