בג"צ 490/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש בנק לאומי לישראל נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להעניק רשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה. החלטת הביניים דחתה את בקשת הבנק להבהרות של פסיקה קודמת הנוגעת לחובת הבנק למסור למשיב שלמה פרץ צילומים נכונים של מסמכים שברשותו. המחלוקת התעוררה בעקבות תביעת פיצויי פיטורים שהגיש פרץ נגד הבנק. במהלך ההתדיינות ביקש פרץ לעיין במסמכים מסוימים מהבנק, אך הבנק סירב, מה שהוביל את פרץ לפתוח בהליכי ביזיון בית המשפט. בית הדין האזורי לעבודה הורה לבנק לאפשר לפרץ לעיין במסמכים, אך הבנק ביקש הבהרות לגבי היקף ההחלטה. בית הדין דחה את בקשת הבנק, וערעורו לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא. בג"ץ קבע כי החלטת בית הדין הארצי לעבודה אינה מהווה טעות משפטית, שכן היא נופלת בגדר סדר הדין האזרחי. בית המשפט הדגיש כי יש לפעול לפי סדר הדין האזרחי בכל הנוגע לגילוי מסמכים, והתווה את השלבים לגילוי מסמכים ולעיון בהם. נמצא כי נפלו מספר טעויות פרוצדורליות על ידי בית הדין האזורי לעבודה, לרבות אי הגדרת המסמכים הספציפיים לעיון ואי מתן אפשרות לבנק להתנגד לרלוונטיות המסמכים. כמו כן, נמתחה ביקורת על מינויו של עורך דינו של פרץ כמנהל עיזבון לקביעת הרלוונטיות של מסמכים, שכן הדבר סותר את סדר הדין האזרחי שנקבע. למרות זיהוי טעויות אלה, הגיע בג"ץ למסקנה כי אין להיעתר לעתירה, שכן בפני הבנק עומדים אפיקים משפטיים חלופיים, לרבות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו והבהרת פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי עתירות לבג"ץ צריכות להיות מוצא אחרון לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. בנוסף, אופייה הזמני של ההחלטה איפשר לבית המשפט המחוזי להבהיר או לתקן אותה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והבנק חויב לשלם הוצאות בסך 50 אלף שקל. הנשיא שמגר והשופט ברק הסכימו עם פסק הדין.