ת"א 19935-11-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תאונת דרכים שהביאה למותו של ג', קטין בן 17.5, ותביעת הפיצויים שהגישו יורשיו, התובעים. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו לעיזבון ג'. הטענה העיקרית נוגעת לחישוב הפסדי השכר, כאשר התובעים טוענים כי שכרו של ג' צריך להתבסס על שכר מעל הממוצע, לאור הישגיו האקדמיים יוצאי הדופן והעניין שלו במדעי המחשב. הנתבעים, לעומת זאת, תומכים בגישה הסטנדרטית של שימוש בשכר הממוצע במשק, ומדגישים כי מסלול העסקתו של ג' טרם נקבע. השופט פותח בהכרה בתקדימים המחייבים המנחים את חישוב הפיצויים לקטינים שטרם קבעו את מסלול הקריירה שלהם. על פי תקדימים אלה, על בית המשפט לבסס את חישוב אובדן ההשתכרות על השכר הממוצע במשק, למעט במקרים חריגים בהם קיימות אינדיקציות כבדות משקל לבחירת קריירה ברורה של קטין. השופט מדגיש כי חזקה זו יוצרת גישה אחידה, החיונית לבהירות ולאחידות בחוק, הגם שהיא עשויה שלא לחזות במדויק את הכנסותיו של כל אדם. בבחינת חומר הראיות מכיר השופט בהישגיו הלימודיים, בכישוריו החברתיים ובשאיפותיו בתחום המחשבים. עם זאת, השופט מציין כי אין די בגורמים אלה לבדם כדי להצדיק סטייה מחזקת השכר הממוצע, שכן הם מייצגים מסלול חיים תיאורטי ולא מוחשי. הצטיינותו האקדמית של ג', אף שהיא מרשימה, אינה מבטיחה מסלול קריירה ספציפי, במיוחד לאור העובדה שציוניו לא היו גבוהים באופן עקבי והוא טרם החל בתהליך הגיוס לצבא או נקט צעדים קונקרטיים לקראת קריירה מסוימת. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי תחום המחשבים וההיי-טק מגוון, והעניין בתחום זה לבדו אינו מאפשר תחזיות מדויקות לגבי שכרו העתידי של ג'. לסטות מהתקדים שנקבע, מנמק השופט, פירושו להעדיף פרטים על בסיס הרקע החברתי-כלכלי שלהם והישגיהם הלימודיים, וזו אינה כוונת החוק. השופט מסכם כי אין מדובר במקרה חריג וכי יש לחשב את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לפי השכר הממוצע במשק, העומד על 30% מ-12,494 שקל, מגיל 21 ועד גיל 67. בנוסף, זכאים התובעים לפיצוי בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים והוצאות קבורה בסך 244,410 ₪, כולל ריבית. סכום זה ישולם תוך 30 יום, בצירוף שכר טרחת עורך דין בגובה 15.21% מהסכומים המפוצים.