ת"א 47929-04-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו: **כותרת פסק הדין: בקשה להעברה מתפקידו של בורר - משוא פנים, נעילת דעת, וחריגה מסמכות** **עובדות מרכזיות:** * **הסכם שותפות:** עמותת "פסגות" (להלן: "פסגות") ועיריית אלעד חתמו על הסכם שותפות להקמת חוות סוסים טיפולית. פסגות הייתה אחראית על הצד הניהולי והפיננסי, ואילו המשיב 1, אלישע לוי (להלן: "לוי"), היה אמור לטפל בצד המקצועי והתפעולי. כל צד השקיע 100,000 ₪. * **בוררות:** עקב מחלוקות, הצדדים חתמו על שטר בוררות והסמיכו את הרב אברהם אטיאס (להלן: "הבורר") לשמש בורר. * **פסק בוררות ראשון:** נקבע כי שני הצדדים תרמו לכישלון השותפות, חוסר האמון הדדי ובלתי ניתן לתיקון, והבורר קבע כי פסגות זכאית לרכוש את חלקו של לוי. נקבעו יום הקרע, יום הערך, ואחוזי החלוקה (60% לפסגות, 40% ללוי). * **החמרה ביחס הבורר לפסגות:** לאחר פסק הבוררות הראשון, החל הבורר לגלות יחס ביקורתי כלפי פסגות, בעיקר עקב עיכובים בהמצאת מסמכי הנהלת חשבונות. * **פסק בוררות שני:** הבורר שינה את חלוקת האחוזים ל-50%-50% על רקע "חוסר שקיפות" של פסגות ו"ערבוב" פעילות החווה עם פעילות העמותה הכללית. * **הליך בבית המשפט המחוזי:** פסגות הגישה בקשה לביטול פסק בוררות 2 ובקשה להעברת הבורר. במסגרת הצעת בית המשפט, הוסכם כי חלוקת האחוזים מהפסק הראשון תישאר על כנה, הבקשה להעברת הבורר תמשיך, ותשלום מקדמה לפסגות במקום סעד זמני. * **פסק בוררות שלישי:** הבורר האשים את פסגות בחוסר שיתוף פעולה עם מומחה שמונה, ייחס להם "ערפיח" ו"ערפל מכביד", שינה את מועד הערכת השווי, וחייב את פסגות בהוצאות. * **בקשה להעברת הבורר (הנדונה):** פסגות הגישו בקשה להעברת הבורר מתפקידו, בטענה לחשש ממשי למשוא פנים, נעילת דעת, ולזלזול בערכאות המדינה. הטענות התמקדו בקביעות "שרירותיות" של הבורר, ייחוס אי-חוקיות להתנהלות פסגות, וחליפת תכתובות בין הבורר למשיבים. * **טענות לוי:** לדבריהם, הבקשה כבושה, חסרת תום לב, הוגשה בשיהוי, ומטרתה למנוע את השלמת הבוררות. הם הדגישו כי פסגות בחרו בבוררות וכי יש להעדיף מבחן אובייקטיבי על תחושות סובייקטיביות. * **התקדמות ההליך המשפטי:** בית המשפט ליווה את הצדדים, הפנה אותם לגישור, והבטיח השלמת חוות הדעת החשבונאית. חוות הדעת הושלמה, אך הגישורים לא הניבו פרי. **דיון והכרעה:** בית המשפט המחוזי (השופטת יהודית שבח) קיבל את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **חובת האמון בבוררות - מבחן אובייקטיבי ו"מראית עין":** * **התקנות:** סעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אם "הבורר, מלבד היותו בעל משוא פנים, גרם לבעל הדין עושק". הפסיקה הרחיבה מבחן זה למבחן של "חשש ממשי למשוא פנים" או "חשש ממשי שהבורר אינו חף מדעות קדומות". * **חידוש:** בית המשפט מדגיש את המבחן האובייקטיבי ואת "מראית העין" הפוסלת. הוא מצטט את השופט אליקים רובינשטיין (רע"א 296/08) הקובע כי "החריג למבחן האובייקטיבי טמון בגדרי השכל הישר, המשקלל נסיבות ובודק האם מראית העין הפוסלת היא כזאת, שברי לכל כי ה'שידוך' הכפוי בין השופט או הבורר לבעלי הדין אינו יכול לצלוח, בשל משקע שאין לקעקעו". במקרה זה, בית המשפט קבע כי "אין מנוס מלקבוע כי הדיון לא יכול להימשך בפני הבורר הנכבד". 2. **נעילת דעת (Closed Mind) לעומת לב פתוח (Open Mind):** * **עקרון:** בית המשפט מבסס את קביעתו על פסיקות קודמות (בג"צ 701/80 מלאך, רע"ב 10349/08 גנאמה) הקובעות כי פוסל הוא בורר שדעתו נעולה ואינו פתוח לשכנוע. * **יישום:** בית המשפט מצא כי הבורר "סמוך ובטוח" שפסגות מעוולת, אחראית בלעדית לפירוק, מסתירה מידע, מנהלת את ענייניה הכספיים בניגוד לחוק, ואף מבצעת עבירות. הדבר, לשיטת בית המשפט, מעיד על "נעילת דעתו" ועל עמדה "נחרצת ומנוי וגמור עמו לדבוק בה". 3. **יחס ביקורתי לעומת משוא פנים ונעילת דעת:** * **הבחנה:** בית המשפט מפריד בין ביקורת לגיטימית של בורר כלפי התנהלות צד, לבין יחס ביקורתי המצביע על נעילת דעת וחשש למשוא פנים. * **חידוש/הדגשה:** למרות שהבורר ניחן ב"בקיאות בחומר הרלוונטי, חריצות, יסודיות ותכליתיות ראויות לציון", בית המשפט מצא כי "הפרוטוקולים וההחלטות אף משקפים, מעבר לאמור לעיל, גם עמדה ביקורתית עקבית כלפי פסגות, מוקדמת מדי בשעתה, עת הבורר מייחס לה... האשמות חמורות". ההאשמות הללו, כגון "אי-חוקיות מכוונת", "הסתרת מידע", "התנהגות מעוולת", "ניוד רחב ולא מותר", "עבירות מס", "ערפיח", "ערפל מכביד" – כל אלו, בטרם הושלם ההליך, בטרם ניתנה לפסגות מלוא ההזדמנות להפריך את הטענות (כגון חקירת המומחה), ובעוד הבורר מביע דעות נחרצות לגבי כדאיות כלכלית של הסתרת נתונים – כל אלו יצרו את החשש ממשי למשוא פנים. 4. **חריגה מסמכות ופגיעה בהליך הוגן:** * **התערבות במועד קביעת העובדות:** הבורר שינה את מועד הערכת השווי ללא שנערך דיון, חייב את פסגות בהוצאות, וקיבל מידע ממומחה ומטכנאי ללא מודעות הצדדים ובטרם ניתנה להם זכות תגובה. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט קובע כי "גמישות בפרוצדורה אין משמעה ויתור על כללים הולמים והוגנים". ההתנהלות של הבורר, שקיבל מידע מצדדים שלישיים (מומחה, טכנאי) ובנה עליו קביעות, תוך התייעצויות מחוץ לפרוטוקול, פגעה בזכות הטיעון ובהליך ההוגן. הדבר מתחדד נוכח העובדה שהבורר ביסס את טענותיו על "שמועות" ו"חששות" של המומחה, אשר לא מצאו ביטוי בחוות הדעת הסופית. * **חוסר שקיפות:** העברת מידע בין לוי למזכירו של הבורר, ללא ידיעת פסגות, מהווה גם היא פגיעה בכללי ההגינות. 5. **דעות קדומות על ערכאות מדינה:** * **עקרון:** בית המשפט מכיר בזכותו של בורר להחזיק בדעותיו, גם אם הן ביקורתיות כלפי מערכת המשפט. * **הבחנה וחידוש:** אולם, כאשר הצדדים אינם שווים בפני הבורר בהקשר זה (רק פסגות פנתה לערכאות), והבורר מביע התרעמות חריפות ("בושה", "ערכאות אסורות", "עם הארץ", "חוכא ואטלולא") כלפי אותה מערכת, כפי שבא לידי ביטוי בפסקי הדין שלו, הדבר יוצר חשש ממשי למשוא פנים כלפי הצד שפנה לערכאות (פסגות). בית המשפט מצא כי "עמדה המבססת חשש ממשי למשוא פנים". 6. **הוצאות:** * **עקרון:** בית המשפט מוסמך לפסוק הוצאות לטובת הצד שבוטל ההליך בפניו. * **החלטה:** לוי חויבו לשלם לפסגות הוצאות בסך 17,500 ₪, תוך הדגשה כי אם יסכימו על בורר חליף ויסיימו את המחלוקת, יבוטל החיוב בהוצאות. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את חשיבות שמירת כללי ההגינות, שקיפות, ושוויוניות בהליך הבוררות. כאשר התנהלות הבורר, בין אם בייחוס האשמות חמורות, קבלת מידע מחוץ לפרוטוקול, או הבעת דעות קדומות נחרצות, מביאה ליצירת חשש ממשי למשוא פנים, בית המשפט אינו יהסס להתערב ולבטל את המשך הליך הבוררות בפני אותו בורר, גם אם מדובר בבורר מוערך בעל כישורים רבים. ההתמקדות היא במבחן "מראית העין" ובשמירה על אמון הציבור בהליך הבוררות.