בר"ע 123/09

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה ברשלנות מעסיקו של המבקש. במסגרת ההליך המשפטי מינה בית המשפט את פרופ' זינמן כמומחה למתן חוות דעת בנושא. המבקש, שלא היה שבע רצון מחוות דעתו של פרופ' זינמן, שקבעה 0% נכות למבקש, ניסה לפסול אותה. משנדחתה בקשה זו, נמנע המבקש מלהגיש סיכומי טענותיו כפי שהורה בית המשפט, דבר שהביא לדחיית תביעתו. לאחר מכן הגיש המבקש תביעה חדשה בבית משפט אחר, אך המשיבים מחו על התנהלות זו וטענו כי היא מעידה על חוסר תום לב. בית משפט קמא הסכים עם המשיבים וקבע כי חוות דעתו של פרופ' זינמן תחייב בהליך החדש או לחילופין תמנה אותו כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. המבקש ערער על החלטה זו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק הדין. ערכאת הערעור הסכימה כי המבקש פעל בחוסר תום לב והדגישה כי עקרון תום הלב הוא עיקרון מהותי הגובר על כללים פרוצדורליים. זאת ועוד, נימק בית המשפט את החלטת בית משפט קמא למנות את פרופ' זינמן כמומחה, בציינו כי מדובר בגישה מאוזנת ושקולה המפעילה כראוי את סמכויותיו הפרוצדורליות של בית המשפט. משכך, נדחה הערעור, והמבקש חויב בהוצאות המשיבים.