רע"א 15389-11-08

תקציר

המבקשת, אודר, ביקשה צו מניעה זמני שימנע מימוש ערבות בנקאית אוטונומית עד לערעורה. המשיבים טענו כי אודר העלה עובדות חדשות שלא הוזכרו בבית משפט קמא. השופט החליט לבסס את ההחלטה רק על החומרים שהוצגו בפני בית המשפט קמא. אודר טען כי חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות חלים במקרה זה, אך השופט מצא כי חריג המרמה אינו נטען מספיק ונתמך בעובדות. השופט התמקד בחריג הנסיבות המיוחדות. השופטת סיכמה את הוראות הדין בדבר סעד זמני בתקופת הערעור, המחייב את המבקש להראות סיכויים טובים לזכות בערעור והטיה ברורה במאזן הנוחות לטובתו. לאחר מכן עמד השופט על העקרונות הנוגעים לערבות בנקאית ועל החריגים לעקרון העצמאות, לרבות חריג הנסיבות המיוחדות. השופטת הגיעה למסקנה כי אודר לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי סיכוייה בבקשת רשות הערעור היו טובים. כמו כן, השופטת קבעה כי אודר פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה את הארכות תוקף הערבות ולא הציגה ראיות התומכות בטענותיה. השופט הסכים עם החלטת בית משפט קמא והגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות מתן סעד זמני. הבקשה נדחתה, וצו המניעה הארעי שניתן על ידי בית משפט קמא בוטל. אודר חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, וניתן לה זמן לקבוע אם ניתן לדחות את בקשת רשות הערעור ללא הוצאות.