מ"ת 48250-09-17

תקציר

השופט מוצא כי קיימות די ראיות להעמדתו לדין של המשיב בגין העבירות המתוארות בכתב האישום, אולם קיימות חולשות ראייתיות באשר לחלקו המדויק באירועים. המחלוקת העיקרית אינה בשאלה האם התרחשו האירועים המתוארים בכתב האישום אלא באשר למעורבותו של המשיב בהם. גרסאות הקטינים המעורבים מציבות את המשיב כשותף לדבר עבירה, אך קיימות סתירות מהותיות בדבריהם, בעיקר בכל הנוגע לחלוקת התפקידים בין המשיב לבין קטין אחר, נ.ד. כך למשל, נ.ד. טען בתחילה כי הוא העבריין העיקרי, אך בהמשך שינה את גרסתו ואמר את ההפך. כמו כן, דבריהם של הקטינים סותרים זה את זה בכמה נקודות, כגון מספר האופנועים שנשרפו והתפקיד שמילא כל אחד מהם. השופטת מדגישה כי סתירות אלה יוצרות חולשה ראייתית באשר לחלקו של המשיב באירועים, אשר יש לקוות כי ייפתרו במהלך ההליך העיקרי. ראיות תומכות נוספות, כגון דו"חות פורנזיים, דו"ח זיהוי ודברי המשיב עצמו, מצביעים על מעורבותו של המשיב בעבירות. השופט מכיר בטענות המשיב בדבר פגמים בהליך החקירה ובטענות נוספות, אך קובע כי עניינים אלה יטופלו טוב יותר במשפט העיקרי. לסיכום, השופט קובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה, ולכן מעצרו של המשיב מוצדק.