ב"ל 10934-06-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אישה שעבדה אצל בעלה, המבקשת להכיר בעבודתה כתעסוקה שתזכה אותה בדמי לידה ובדמי אבטלה. התובעת טענה כי עבדה במשרד השמאות של בעלה משנת 2018 ועד הוצאתה לחל"ת בשנת 2020, וסיפקה ראיות התומכות בטענתה. עם זאת, השופט פסק נגדה, וקבע כי היא לא הצליחה להוכיח שעבודתה עבור בעלה התרחבה מעבר לסיוע משפחתי כללי ועזרה בעסקיו. השופטת הצביעה על סתירות בעדויות התובעת והעדים בנוגע למועדי הפסקת עבודתה, ותהתה כיצד יכולה התובעת לעבוד במשרה מלאה עבור בעלה במקביל לעבודתה בגן ילדים. זאת ועוד, מעדותו של הבעל עולה כי תפקידו של התובע בעסקיו היה ספורדי ואינו עולה בקנה אחד עם העסקתו. השופטת הדגישה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי עבודתה חרגה מעבר למצופה כסיוע בתוך המשפחה. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי לא התקיימו יחסי עבודה, ולכן התובעת לא הייתה זכאית להטבות שביקשה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.