בג"צ 143/12

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת בעיקר בהחלטת בית המשפט שלא להתערב בהחלטת הפרקליטות לסגור תיק חקירה בנוגע לאירוע שבו היו מעורבים שוטרים שפתחו באש לעבר חשוד. בית המשפט קובע כי התערבות מוצדקת רק במקרים נדירים שבהם החלטות הן בלתי סבירות באופן קיצוני. המקרה המדובר עסק בסיטואציה שנתפסה על ידי השוטרים כפיגוע טרור, כאשר רכב בו נהג המנוח פגע בשוטרים. בית המשפט בחן את מעשיהם של המשיבים, שירו לעבר הרכב ולאחר מכן לעבר החשוד, והגיע למסקנה כי מעשיהם עולים בקנה אחד עם הנסיבות המאתגרות והמסוכנות שעמדו בפניהם. בית המשפט לא מצא עילה לאישום פלילי נגד המשיב שירה בראשו של החשוד לאחר שהיה על הקרקע, בשל היעדר ראיות מספיקות וחשש סובייקטיבי של המשיב לחייו. ההחלטה לוקחת בחשבון את המתיחות המוגברת ואת ההחלטות המהירות הנדרשות בתרחישים כאלה, תוך ציון הפרות סדר ואיומים קודמים שהשפיעו על תפיסת הקצינים. חרף הודאתו של אחד המשיבים באמירות בלתי ראויות, לא מצא בית המשפט כי יש בכך כדי לשנות את סבירות החלטת הפרקליטות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה, תוך שהוא מדגיש את הצורך במרווח טעות במצבי לחימה ואת חשיבות ההקשר בהערכת אירועים כאלה. פסק הדין כלל גם את דבריהם של המשנה לנשיאה מ' נאור והשופט י' דנציגר, המתיישרים עם ההחלטה העיקרית אך מציינים שיקולים פרוצדורליים.