רע"פ 2703/97

תקציר

המבקש הורשע בנהיגה במהירות של 220 קמ"ש, שנמדדה באמצעות מד מהירות לייזר (מל"ל). ההרשעה הסתמכה על עדותו של השוטר המפעיל ועל חוות דעת מומחה תומכת. המבקש ערער והטיל ספק במהימנות המל"ל, אך בית המשפט המחוזי דחה אותו. ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון ביקש לערער על אמינות המל"ל, בטענה כי חוות דעתו של המומחה פגומה. בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות, ומצא כי המומחה, רב-פקד בן יאיר, כשיר דיו להעיד על מהימנות המל"ל. בית המשפט ציין כי למבקש ניתנה הזדמנות להציג מומחיות נגדית אך בחר שלא לעשות כן, ובמקום זאת הציג טיעונים עקיפים. אמינות המכשיר הייתה עניין עובדתי, שהוכרע כראוי על ידי בית המשפט של הערכאה הראשונה ונתמך על ידי בית המשפט של הערכאה השנייה. בית המשפט העליון לא ראה טעם שערכאה שלישית תבחן מחדש את השאלה העובדתית, ומשכך נדחה הערעור. החלטה זו מחזקת את קבלת המל"ל כמכשיר אמין למדידת מהירות בבתי המשפט בישראל. המבקש הורשע, ובקשתו לערעור נוסף נדחתה.