ע"פ 721/80

תקציר

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון נדון ערעורו של מורשע, שהואשם בפריצה לדירה. ההרשעה הסתמכה במידה רבה על זיהויים של שוטרים במהלך מסדר זיהוי חי, עליו ערער המערער, תוך שהוא מצטט אליבי לפיו היה בביתו. ערעורו של המערער העלה חשש לפגמים אפשריים בחקירה, לרבות ספקנות באשר לשאלה האם המשטרה צפתה בתמונתו של המערער טרם מסדר הזיהוי, דבר העלול לערער את ערכה הראייתי. בית המשפט הדגיש את החשיבות של הקפדה על כך שעדים מזהים לא ייחשפו לתמונתו של החשוד לפני מסדר זיהוי, שכן הדבר עלול לשנות את זיכרונו של העד מזירת הפשע לתצלום עצמו. גם בדיקת האליבי צריכה להיעשות ביסודיות על ידי המשטרה כדי להגיע לחקר האמת, בין אם היא לטובת זיכוי או הרשעה. בהליך החקירה התגלו אי התאמות, לרבות טענות שגויות בדבר צילום המערער והיעלמותם הבלתי מוסברת של תצלומים מסוימים. בית המשפט מצא כי הספקות סביב הליך הזיהוי, ובפרט החשיפה המוקדמת האפשרית של המשטרה לתמונתו של המערער, פגעו באופן משמעותי באמינות הזיהוי. כתוצאה מכך, זיכה בית המשפט העליון את המערער, תוך שהוא מותח ביקורת על מחדלי החקירה ומחייב דיוק פרוצדורלי כדי למנוע ממידע שגוי להגיע לערכאות. פסק דין זה מדגיש את אופיין הדו-תכליתי של חקירות משטרה – חיפוש האמת ללא קשר להרשעה או לזיכוי – ומדגיש את הצורך בהליכים שיטתיים ובלתי משוחדים בבניית תיקים, במיוחד בכל הנוגע לזיהוי.