ע"א 3817/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין משכיר לשוכר על עבודות בנייה שביצע השוכר בשטח העסק המושכר ללא הסכמת המשכיר. בית המשפט מצא כי השוכר ביצע עבודה נרחבת שגרמה לשינויים מהותיים ובלתי הפיכים בנכס, המהווים "נזק מהותי" לפי סעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר. עוד נקבע כי השוכר פעל בזדון, ללא הסכמת המשכיר ובחוסר תום לב, שכן העבודה נעשתה בעת שהמשכיר שהה בחו"ל, למרות אזהרה מפורשת שלא לעשות כן. פעולות אלה מילאו את תנאי הפינוי. באשר לבקשת השוכר לסעד מן היושר, קבע בית המשפט כי חומרת הפגיעה ברכושו של המשכיר, התנהגותו הפסולה של השוכר והעובדה שמדובר בנכס מסחרי ולא למגורים, עולים על ההשלכות הכלכליות של פינוי עבור השוכר. בית המשפט הדגיש כי סעד מן הצדק הוא אמצעי חריג ואין להעניקו כדבר שבשגרה. חוסר תום הלב של השוכר, הן בביצוע העבודות והן בניהול ההליך המשפטי, היה גורם מרכזי בהחלטה לשלול סעד זה. כמו כן, בית המשפט מצא כי חלק מההצדקות של השוכר לעבודה לא היו קשורות לבעיות הרטיבות בחנות, ונחיצות העבודות אינה רלוונטית משנקבע כי לא ניתנה הסכמה מראש. לפיכך, הערעור התקבל, הערעור שכנגד נדחה, והשוכר נצטווה לפנות את הנכס לאלתר, ללא כל סעד הוגן או פסיקת נזק. השוכר נדרש גם לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המשכיר.