ע"פ 2037/05

תקציר

במקרה הנדון, עורך דין, שמונה כמנהל עיזבון ונאמן של ירושה משמעותית של יתום צעיר, הורשע בגניבה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ההרשעה נבעה ממעילה בלתי מורשית של למעלה מ-11 מיליון שקל מקרן הנאמנות, תוך שימוש בכספים למיזמים אישיים ולא לטובת המתלונן כפי שמתחייב מתפקידו. הכספים הופנו בעיקר להשקעות בקבוצת כדורגל ובפרויקט נדל"ן ספקולטיבי המכונה פרויקט החורף. למרות שטען כי פעולות אלה נעשו בהסכמת היתום, בית המשפט לא מצא ראיות מהימנות התומכות בטענות אלה. יתר על כן, ההסכמים שהעניקו כביכול לגיטימציה לעסקאות אלה נחשבו פיקטיביים ומשרתים את עצמם. מעשיו של עורך הדין היו כרוכים בהפרות אמונים משמעותיות, שימוש לרעה בכספים ומניפולציות במרמה, מתוך כוונה לשלול לצמיתות את נכסי המתלונן, עמדה שבית המשפט קבע מעבר לכל ספק סביר. בגין מעשיו גזר עליו בית משפט קמא תחילה שבע שנות מאסר, המשקפות את חומרת העבירה, לרבות בגידה באמון ובאתיקה מקצועית. בערעור, למרות טענות המערער בדבר ביטול ההרשעה על סמך הרשאות והשקעות נטענות, אישר בית המשפט לערעורים את ההרשעה. עם זאת, בהתחשב בגורמים אישיים מקלים כמו בריאותו ועברו הנקי, בית המשפט הפחית את עונש המאסר לחמש שנים וחצי. ההחלטה הדגישה את הצורך לאזן בין ההפרה החמורה של חובת האמונים לבין הנסיבות הפרטניות בגזר הדין.