תע"א 3156/09

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבעים בגין אי תשלום שכר במהלך ששת חודשי עבודתו, מפברואר 2009 ועד יולי 2009. הנתבעים טענו כי התובע שולם במלואו, וכי מרבית התשלומים בוצעו במזומן. עם זאת, השופטים קבעו אחרת, ופסקו לטובת התובע מכמה סיבות. ראשית, הנתבעות לא מסרו לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו בתוך 30 יום מתחילת עבודתו, כנדרש בחוק. הדבר מעביר את נטל ההוכחה לנתבעים בכל מחלוקת על תנאי ההעסקה. טענת הנתבעים כי התובע קיבל תשלום במזומן ומכספים שהתקבלו מלקוחות לא נתמכה במסמכים או עדויות של עדים רלוונטיים. יתר על כן, נמצא כי הנתבעים שינו בדיעבד את רישומיהם החשבונאיים לאחר שהתובע ביקש גילוי מסמכים ספציפיים, דבר שנחשב לשיבוש הליכי משפט. השופטים גם מצאו את עדותו של התובע אמינה יותר מזו של הנתבעים. משכך, קבע בית הדין כי שכרו החודשי של התובע עומד על 7,000 ₪ נטו וכי הוא עבד במשך חצי שנה מבלי לקבל שכר כלל. לפיכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 42,000 ₪ נטו שכר שלא שולם, בתוספת פיצוי חודשי בשיעור של 5% בגין הלנת שכר, החל ממועד הפירעון של כל משכורת חודשית ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪. השופטים דחו גם בקשה לפטר את הנתבע מס' 2, שכן נמצא כי הוא מעסיקו של התובע, בשל תפקידו בניהול משא ומתן על העסקתו ואי מסירת ההודעה הנדרשת כדין. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בתשלומים האמורים, עם תקופת ערעור של 30 יום.