דנ"א 4818/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לדיון נוסף בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון הנוגעת לדיני המס. המקרה המקורי עסק בחברה ששילמה מס קנייה על ייצור בירה במשך שלוש שנים, ומאוחר יותר הבינה שמדובר בטעות. כאשר החברה ביקשה החזר מרשות המסים, הם סורבו, מה שהוביל אותם לפנות לעזרה מבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו בקובעו כי מאחר שהחברה העבירה את המס על הצרכנים באמצעות העלאת מחיר המוצר, הם אינם זכאים להחזר לפי סעיף 6(2) לחוק המסים העקיפים (מס ששולם ביתר או תשלום בחסר), התשכ"ח-1968. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת שטרסברג-כהן ואושר על ידי השופט ריבלין והנשיא ברק, פירש את חוק המסים העקיפים כחוק ספציפי המייצג את דיני ההתעשרות בתחום המיסוי העקיף. נמצא כי החברה לא קיימה את "תנאי אי הגלגול" שבסעיף 6(2), כלומר לא הוכיחה כי המס לא הועבר לצרכנים. בית המשפט דן בהשלכות המשפטיות, הכלכליות והמוסריות של "הגנת הגלגול" והגיע למסקנה כי במקרה זה יש להעדיף את המדינה על פני הנישום. העותר ביקש דיון נוסף, וטען כי פסק הדין מעורר מספר שאלות משפטיות חשובות. עם זאת, השופט קבע כי פסק הדין אינו חדשני דיו או משמעותי דיו כדי להצדיק דיון נוסף, וכי הוא מוגבל בעיקר למצב העובדתי הספציפי. בנוסף, פסיקה מאוחרת יותר במקרה דומה אישרה את פסק הדין הקודם, ולכן לא סביר שדיון נוסף ישנה את התוצאה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למדינה 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.