ת"א 13717-03-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו קיבוץ נערן וחברת PV Ran Kibbutz Naaran Limited Partnership נגד ארבעה נתבעים. התובעת מכרה את מניותיה בחברת PVN בע"מ לחברת Middle East Packaging Holdings בשנת 2006 וקיבלה תשלומים חלקיים במשך מספר שנים. בשל קשייה הכלכליים של הרוכשת, נחתם הסכם נוסף בשנת 2017 אך הרוכשת עדיין לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות. התובעים חששו מהברחת נכסים ופנו לפירוק החברה בשנת 2018 אך לא קיבלו את הפיצוי המיוחל. התביעה ביקשה להסיר את מסך ההתאגדות לגבי שניים מהנתבעים שהיו בעלי זכויות בחברת המזרח התיכון, ולהטיל אחריות על שני נתבעים נוספים כנושאי משרה בחברה. השופט החליט לדחות את התביעה. היא קבעה כי אין בסיס להרמת מסך ההתאגדות שכן החייבת העיקרית, המזרח התיכון, לא נתבעה, והחוק הישראלי אינו מאפשר הרמת מסך עבור חברה זרה כמו המזרח התיכון. יתר על כן, השופט מצא כי טענת התובעים כי הנתבעים התכוונו להונות אותם מלכתחילה לא הוכחה. מהראיות עולה כי הנאשמים עשו מאמצים לשפר את ביצועי החברה ולהזרים אליה כספים. עוד קבעה השופטת כי בחירתם של התובעים לפרק את החברה מנעה כל סיכוי לשיקום וכי הנתבעים התכוונו באמת ובתמים למצוא דרך לפרוע לתובעים. לגבי נושאי המשרה בחברה קבעה השופטת כי הם לא ביצעו כל עוולה או הפרו את תפקידם. הימנעותם מליידע את התובעים קודם לכן על קשייה של החברה הייתה סבירה. התובעים מכרו את מניותיהם ביודעם את הסיכונים ולא ביקשו אחריות ישירה מהנתבעים. לפיכך, השופט הורה לתובעים לשלם 300,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לנתבעים כקבוצה.