ע"א 9090/10

תקציר

הערעור מתייחס להסדר חוב שהושג בין המערער לבין האגודה החקלאית מושב עזריאל, אשר קבע, בין היתר, כי אם המערער לא יממש את זכות הסירוב הראשונה שלו לגבי חלקה מסוימת, מכירתה תתעכב עד שחמשת המגרשים האחרונים יישארו על פי תכנית ההרחבה, והתמורה תועבר אליו. החלקה הנדונה יועדה למערערת בהגרלה שנערכה בשנת 1996 במסגרת תכנית הרחבה לבניית יחידות דיור במושב. המערער לא מימש את זכות הסירוב הראשונה שלו בחלקה, ובשנת 2005 הקצתה אותה האגודה למשיב כפי שהמליצו חברי המושב. המערערת תבעה את האגודה בטענה כי הקצאה זו מהווה הפרה של הסדר החוב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והמערער ערער לבית המשפט העליון. שופטת בית המשפט העליון, חיות, הסכימה עם המערער כי האגודה אכן הפרה את התחייבותה על פי הסדר החוב כלפיו, כאשר הקצתה את החלקה למשיב בשנת 2005. עם זאת, חיות הדגישה כי אכיפת החובה לעכב את "מכירת" החלקה היא חסרת טעם וחסרת תוחלת, שכן עד שעד שהמערערת פנתה לראשונה לאגודה בשנת 2009 על מנת לאכוף את הסדר החוב, חדלו להתקיים. האגודה לא יכלה עוד לשווק את המגרשים בתמורה כספית, ולפיכך שמירת המגרש למערערת הייתה חסרת משמעות. זאת ועוד, פרק הזמן הנוסף שניתן למערער בהסדר החוב למימוש זכויותיו בחלקה פקע עד שנת 2007. כך, גם אם האגודה לא הייתה מפרה את הסדר הפשרה בשנת 2005, עדיין לא הייתה המערערת רשאית לאכוף את ההתחייבות לעכב את "מכירת" החלקה מעבר למועד זה. לפיכך נדחה הערעור, אך לא ניתן צו להוצאות לטובת האגודה או המשיב בשל אופן התנהלותה של ההתאחדות.