בע"מ 4990/12

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לסכסוך ירושה מורכב בו צוואת המצווה העדיפה בן אחד על פני אחר, מה שמעלה שאלות לגבי טעויות אפשריות בצוואה וכוונת המצווה. בית המשפט בחן האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח ושקל את המסגרת המשפטית לקביעת טעויות בצוואות. היא קבעה כי על פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, הוראה שנעשתה עקב טעות ניתנת לשינוי אם ניתן להבחין ברצונו האמיתי של המצווה ללא טעות כאמור; אחרת, ההוראה עלולה להתבטל. פסק הדין הדגיש את האוטונומיה של המצווה להחליט על חלוקת נכסיו כזכות חוקתית וכחלק מכבוד האדם. למרות הפער הכלכלי הניכר בין הבנים, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין די ראיות להוכחת טעות בפסק דינו או בהחלטתו של המצווה. המצווה נחשב כשיר וצלול, כאשר לשון הצוואה הייתה מפורשת ותאמה לנסיבות חיצוניות שתאמו את הוראות הצוואה. בית המשפט לא מצא עילה מספקת לערער על הצוואה או לערער שוב, והוא אישר את חירותו של המצווה לחלק את נכסיו כראות עיניו, תוך הדגשה כי תפקידו של בית המשפט אינו להטיל ספק בשיקול דעתו של המצווה על העדפותיו האישיות. למרות שפסק הדין הכיר במתחים הרגשיים והמשפחתיים שצוואה כזו עלולה להנציח, הוא הבהיר כי המערכת המשפטית אינה יכולה לפתור את כל הסכסוכים המשפחתיים, במיוחד כאשר אפליה בירושה, אף שהיא עלולה להחריף סכסוכים, אינה מפרה את החוק. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, וטען כי פתרון ענייני משפחה רגישים אלה חורג מעבר להליכים משפטיים ועשוי לדרוש פתרון ידידותי בין האחים.