ע"א 627/61

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית תיק ערעור, א. גלברג ואח' נ' מושב עובדים, תל לנטשים בע"מ, בנוגע לתביעה שכנגד שהגישו המערערים נגד המשיב, אגודה שיתופית בה היו חברים מספר שנים. המערערים עזבו את האגודה בשנת 1960 עם חוב שטרם נפרע, ולאחר מכן הגישו תביעה שכנגד בדרישה לפיצויים שנגרמו להם לכאורה במהלך שהותם. בית המשפט המחוזי דחה שלושה מתוך ארבעת סעיפי התביעה שכנגד, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון, בפסק דין של השופט ברנזון, דחה את הערעור כבלתי מבוסס. השופטת הדגישה כי תקנון האגודה השיתופית מהווה הסכם מחייב מבחינה משפטית בין האגודה לבין חבריה. תקנון זה התווה את מטרות האגודה אך לא העניק לחברים בודדים את הזכות לדרוש את מימושן או להטיל על החברה את האחריות ליישומן. האגודה פעלה באמצעות מוסדותיה המיועדים, וחבריה לא יכלו לדרוש פעולות על סמך פרשנותם האישית. באשר לסעיפי התביעה שכנגד, אישר השופט ברנזון את החלטת בית המשפט המחוזי. סעיף ג', שביקש פיצוי בגין עוגמת נפש, נדחה מאחר שהתקנון לא כלל הוראות התומכות בטענות המערערים, והבטחות בעל פה היו עמומות מכדי לבסס יחסים משפטיים. יתר על כן, מצוקה נפשית שנבעה מהפרת הבטחות לא הייתה סיבה מוצדקת לתביעה משפטית. הסעיף האחרון, הנוגע לילדם המוגבל בהתפתחות של המערערים, נדחה אף הוא מחוסר ראיות לחובה משפטית שהופרה על ידי המשיב. השופט הגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, והמשיב זכה בהוצאות חלקיות.