פש"ר 3150/06

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה לפירוק קרתא – החברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ (להלן: "קרתא"), חברה ממשלתית-עירונית שהוקמה בשנת 1972 לצורך שיפוץ ופיתוח אזור ממילא בירושלים. הבקשה הוגשה על ידי חברת אלרוב אזור ממילא (1993) בע"מ, נושה של קרתא, בעילה של חדלות פירעון של קרתא. מלבד החוב לאלרוב, קרתא חייבת סכומים ניכרים גם למדינת ישראל ולעיריית ירושלים. בהתנגדותה של קרתא לבקשת הפירוק נטען כי חדלות הפירעון הנוכחית של החברה היא זמנית ותשתנה עם השלמת פרויקט ממילא, ותניב הכנסות משמעותיות מדמי שכירות. הם מציעים כי בית המשפט ידחה את בקשת הפירוק ויאפשר לקרתא לממש באופן עצמאי את נכסיה תחת פיקוח. עם זאת, השופט פוסק לטובת בקשת הפירוק, תוך שהוא מצטט פסיקה המכירה הן בחדלות פירעון מסחרית והן במאזן כעילה לפירוק. כמו כן, השופט מפעיל את סמכותו הנתונה לשיקול דעת ובוחן את מצב החוב הכבד של החברה, היעדר נכסים נזילים לפירעון והיעדר חלופה טובה יותר. השופט מדגיש את הליקויים וההתנהלות המפוקפקת של קרתא, שאינם עולים בקנה אחד עם חובת האינטרס הציבורי של החברה. במקום זאת, הם משקפים דפוס של ניהול פיננסי כושל וניגוד אינטרסים. יש לציין כי השופט מדגיש את ניגוד העניינים הפוטנציאלי במינוי אלרוב או מי מטעמה כמפרקים ומורה לכונס הנכסים הרשמי למלא את תפקיד המפרק. פסק הדין מסתיים בהדגשת האינטרס הציבורי בהטלת אחריות על החברות הממשלתיות ובהבטחת אי הטעיית כספי הנישום, תוך מינוי מנהל מיוחד שיסייע למפרק. החלטה כוללת זו נועדה לאזן בין האינטרסים של כלל בעלי העניין ולהביא לסיום פעילותה של כרתא.