דב"ע לא/17 - 0

תקציר

בפסק דין זה קבע בית הדין כי התובע, שנפגע במהלך חופשה שנתית, זכאי לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה. התובעת, עובדת במפעל גרבורג, הגיעה למפעל במהלך חופשתה כדי לגבות את משכורתה מחודש יוני 1969 והחזר עבור נעלי עבודה, כפי שהורה מנהל המפעל, יצחק גרבורג. למרות שהתובעת סברה כי המפעל סגור, היא ביקרה על פי הנחיות המנהל, אשר אושרו למרות ההכחשה הראשונית. לאחר שגבתה את משכורתה, עזבה את המפעל אך חזרה תוך זמן קצר כדי לתבוע את החזר הנעליים, שבמהלכו נפגעה ממכונית נהוגה על ידי מנהל מפעל אחר. בית הדין הכיר באירוע זה כתאונת עבודה, שכן עסקי גביית השכר והפיצויים נחשבו לחלק מחובותיה בעבודה, הנובעות מהסכם קיבוצי עם מעסיקה. פסק הדין הדגיש כי ההחזר עבור הנעליים היה חלק מדמי ההעסקה שלה והכרחי לעבודתה, בדומה לזכאות לשכר, תוך דחיית טענת ההגנה להגביל את פרשנות התשלומים הקשורים לעבודה. בית המשפט התייחס לתקדימים אך הבחין בין מקרה זה לאחרים בשל אופי ההוצאות הכרוכות בכך, הנוגעות ישירות לצרכי עבודה ולא לצריכה אישית. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לפצות את התובע, הן בהוצאות הביטוח הקשורות לתאונה והן בהוצאות המשפט.